ישנם מספר ביטויי זמן שניתן למצוא בספרות המקרא, כגון: `אז`, `בימים ההם`, `בעת ההיא`, `בימיו`. עם זאת, מוסכם כי בהללו אין בכדי לתארך את זמן הכתיבה של הטקסט.
נבדל מאלו הינו הביטוי `עד היום הזה`. יש הטוענים כי ביטוי זה יכול לשמש ככלי לקביעת תיארוך של כתיבת הטקסטים. בבסיס טענה זו נמצאת ההנחה כי הביטוי הוא בעצם עדות לכך שהסופר שכתבו מתאר מציאות הנמשכת עד לזמן כתיבתו את המלים המופיעות בשאר הטקסט.
ועדיין, ביטוי זה מעלה שאלות חשובות: לאיזה זמן בדיוק מתכוון הסופר? האם לזמן שבו נכתב המשפט לראשונה? האם לזמן שבו הוכנס הכתוב לתוך הקאנון המקראי? ומתוך אלו עולות שאלות נוספות: מי אחראי לכתיבת הביטוי במשפט: האם מחבר המשפט? עורך המשפט או משבצו? והאם ייתכן שהביטוי כלל לא קשור לזמנו של כותב הביטוי, אלא מכוון לזמן ששאף כותב הביטוי להנציח?
הביטוי "עד היום הזה" מופיע שמונים וארבע פעמים בספרות המקרא בצורות שונות. בהרצאתי אציג את החקירה שביצעתי ביחס לביטוי זה, ואנסה לתת מענה לכל השאלות שציינתי. ברצוני להראות כי בחינה מעמיקה של הביטוי תחשוף את חוסר מהימנותו ככלי לתיארוך הטקסט, ומספר גילויים נוספים בעניין זה.