רקע: מומי החיך לסוגיהם הינם בעלי שכיחות גבוהה של כ- 1:600 לידות וכוללים שסעים גלויים ושסעים נסתרים, המאופיינים בשונות גבוהה באשר לחומרת השסע, ולסוג המום. השונות הגבוהה במאפייני הדיבור, שהינה ללא קשר ישיר לחומרת המום או/ו סוג השסע, מרתקת ומאתגרת מבחינה קלינית.
שיפוט האזנתי של הדיבור מהווה כלי אבחוני עיקרי ואוניברסלי בתהליך האבחון של הסובלים מאי-ספיקה חיכית-לועית, כשאת תוצאות הבדיקה האזנתית של הדיבור משלימות את הערכת מנגנון החיך באמצעות בדיקות הווידאואנדוסקופיה, הווידאופלורוסקופיה והצפלומטריה. במסגרת הקלינית, קלינאי התקשורת פוגש ילד עם אי ספיקת חיך בתדירות גבוהה יחסית, מאידך יתכן ויגיע לאבחנה שגוייה על רקע המורכבות והמיוחדות של סוגי השסעים ומאפייני הדיבור.
מטרת העבודה: לחקור את המבנה הקרניופציאלי של מטופלים בעלי אי ספיקה חיכית לועית ומומי חיך שונים ואת השפעתו על גודל וצורת החלל הנזופרינגיאלי במומים אלה. מטרה זו מובילה כמו כן לחשיבה אופרטיבית לגישות טיפול יעילות במקרים של אי ספיקת החיך.
שיטה: 366 מטופלים להם דיבור אפי על רקע אי ספיקת חיך חולקו על פי סוג המום, חיך ושפה שסועים (CLP), חיך שסוע גלוי (CP), שסע תת רירי בחיך (SMCP), שסע תת רירי נסתר בחיך SMCP)) וקבוצה של מטופלים ללא סמנים אלה- קבוצת Non- CP.
נערכו ניתוחים צפלומטריים לכל מטופל.
תוצאות: נמצא הבדל במבנה הקרניופציאלי בין מומי החיך השונים: למומי החיך הנסתרים גודל וצורה של חלל הנזופרירינקס השונה מזה של שסעי החיך הגלויים הן ממבט ורטיקלי והן ממבט הוריזונטלי.
מסקנות: בערכת הדיבור ומנגנון החיך אצל מטופלים עם אי ספיקת יש להתייחס למבנה חלל הנזופרינגיאלי ולא רק לתנועה ולאורך של הוולום (החיך הרך) ותנועת קירות הפרינקס. חשיבות הדבר היא בכך שמראה תקין של החיך מבעד לפה איננו שולל מום חיך מולד.
הערכת המבנה הקרניופציאלי הינו בעל חשיבות בהחלטות השיקומיות- בהחלטה ובגישה הניתוחית.
