ההרצאה עוסקת בהיררכיה בין כוהנים ללויים בפרקים מ`-מ"ח בספר יחזקאל ובוחן את יחסי הגומלין בין המקורות השונים העוסקים במעמד הכוהנים והלויים בחזון המקדש של יחזקאל. פסוקים אחדים מחזון המקדש מלמדים על תפיסה תאולוגית שבה אמנם יש תפקידים מוגדרים ושונים בתוך הכהונה: קבוצה אחת ובה נמנים הכוהנים שומרי המזבח ומקריבי הקורבנות (כוהני הלשכה הצפונית) וקבוצה שנייה ובה נמנים הכוהנים שומרי משמרת הבית/משרתי הבית אשר יש להם כנראה גם גישה לבישול זבחים (כוהני הלשכה הדרומית). שתי קבוצות אלו מכונות `כוהנים` בפסוקים מ 46-45; מב 13-12; מו 24-19.
הפרק העומד במוקד ההרצאה הוא פרק מד 15-6. ניתוח הפרק באמצעים פילולוגיים מציע חלוקה לרבדים שונים, כאשר כל אחד מהרבדים משקף מאבק אחר בנוגע למעמד המשרתים בקודש. הרובד הראשון בפסוקים 8-6, 15 ובו באה לידי ביטוי תפיסה שלפיה כל ישראל, ועמם בני הניכר, היה להם חלק בפולחן, אלא שהכתוב ביחזקאל מדגיש כי רק `הכוהנים הלויים` יכולים לשרת בקודש. הרובד השני בפסוקים 14-10 משקף מאבק בתוך שבט לוי ומבטא תקופה שבה כל שבט לוי שירתו בפולחן, ובגלל חטאיהם של הלויים, הם הורדו ממעמד של כוהנים מקריבי קורבנות למעמד של לויים שאין להם חלק בהקרבת קורבנות אלא רק במשמרת הבית. הכתוב בפסוקים אלו היווה בסיס לכותב הפסקאות אודות נחלות הלויים והכוהנים בפרק מד 5-4 ובפרק מח 11 בחזון המקדש ביחזקאל, אשר מבחינות בין שכבות השונות של משרתי הקודש ונוקבות בשם `לויים` על מנת לתאר את משרתי הבית. הרובד האחרון של העריכה מופיע במקומות שונים בחזון המקדש אשר מתארים את הכוהנים מקריבי הקורבנות כבני צדוק, ובכך עושים ספציפיקציה חדה עוד יותר באשר לזהות המשרתים בקודש.