Probabilistic Examination: Does the Content of a Verse Affect the Choice of its Accentuations?

חוקי פיסוק הטעמים מסדירים את שיטת ההטעמה במקרא בקבעם יחסים היררכיים בין טעמים שונים. חלוקת הפסוקים מתבצעת בצורה הדרגתית מדרגות ההפסקה הגבוהות אל הנמוכות. לאחר קביעת דרגת ההפסקה בכל תיבה מתבצעת בחירת הטעם עצמו תוך עמידה בכללי הטעמים. הכללים בוחנים תנאים "מקומיים" בפסוק עצמו, כגון דרגת ההפסקה, על כמה תיבות "שולט" הטעם, מספר ההברות, ועוד. שיקולים "כלליים", הנוגעים לתוכן הפסוק או הקטע, או לטעמים בפסוקים הסמוכים, אינם נשקלים. לכאורה מופעים של טעם זהה בפסוקים שונים אינם משפיעים זה על זה, ועל כן מבחינה מתמטית הם מייצגים אירועים "בלתי תלויים". טענה זו ניתנת לבדיקה סטטיסטית, כיון שמספר האירועים הבלתי תלויים המתרחשים בתוך מקבץ בגודל נתון הוא משתנה בעל התפלגות ידועה, והשוואת ההתפלגות התיאורטית להתפלגות המתקבלת מהפסוקים יכולה להוות מדד לנכונות הטענה.

התוצאות מראות דוגמאות לכאן ולכאן. בצד דוגמאות התומכות בהנחת אי-תלות בין הפסוקים, נציג גם דוגמאות נגדיות, המעלות את השאלה האם ישנם שיקולים נוספים מעבר לכללי הטעמים הידועים. כדוגמה מקיפה נדון בפסוקים חסרי אתנחתא, ונציג פער גדול בין התחזית המניחה אי-תלות, לבין התוצאות בפסוקים עצמם. בעבודות קודמות הוצגו מספר שיקולים משמעותיים מבחינה סטטיסטית להחלפת האתנחתא במלך. אולם מרבית השיקולים הללו הם בעלי אופי מקומי ולכן אינם מספקים הסבר לתלות בין הפסוקים. על ידי ניסוח מחדש של מערכת השיקולים, נוכל להבחין בין שיקולים מקומיים לבין שיקולים כלליים, הנוגעים בין היתר לתוכן הפסוקים. שיקולי התוכן, המשפיעים על חלק משמעותי מתוך הפסוקים חסרי האתנחתא, יוצרים תלות בין פסוקים שונים, ולכן משנים את ההתפלגות התיאורטית. אנו נראה כי כאשר מנפים מקרים אלה, התפלגות המקרים הנותרים מתאימה לעקומה התיאורטית המצופה.