"Our Eyes Saw, Not A Stranger`s"? Skeptical Aspects in Epistemological Conceptions of Halevi, Ibn-Daud and Maimonides, Through the Question of the Certainty of Tradition

שאלה גדולה היא מהי ספקנות ומהי ההגדרה לפיה ניתן לכנות הוגה כזה או אחר כספקן. ואולם, תהיה תשובתנו לשאלה העקרונית הזו רחבה או צרה, מכלילה או מסייגת, ברור כי היסוד לה יהיה הטלת הספק.

בהתאם למסורת הלוגית המוסלמית-אריסטוטלית, ההבחנה בין טיעון שמסקנתו ודאית לבין טיעון שמסקנתו מוטלת בספק קשורה בהבחנה האפיסטמולוגית בין ערכו של טיעון דמונסטרטיבי לבין ערכם של טיעונים דיאלקטיים ורטוריים. בהקשר זה, מעניין לבחון את האופן שבו התמודדו ההוגים המוסלמים והיהודים עם סוגיית ודאות המסורת.

בהרצאה אבקש לנסות ולטעון כי:

1. בסוגיה זו ניתן להבחין בין עמדתו של אלפאראבי לעמדתו של אבן סינא. בעוד שאלפאראבי מטיל ספק במסורת, וקובע את מעמדן האפיסטמולוגי של הנחות שמקורן במסורת כהנחות שאינן ודאיות, הרי שעל פי אבן סינא, במקרה של מסורת רציפה, עשויה הרציפות להתיר את הספק ביחסנו אל ההנחות האלה, וניתן יהיה לקבלן כודאיות.
2. נראה שניתוח הטקסטים הרלבנטיים מגלה שהבחנה זו מצאה את דרכה להגות היהודית באופן המפתיע הבא: דווקא ריה"ל, בדומה לרמב"ם טוען בהתאם לגישתו הספקנית יותר של אלפראבי, בעוד שהראב"ד הדגיש את גישתו הספקנית פחות של אבן סינא.