השפה העברית היא בעלת מורפולוגיה עשירה, ואחד מביטוייה הבולטים הוא משפחות מילים רחבות החולקות שורש משותף. לשורשים תפקיד חשוב בתהליכי רכישה וארגון מילוני, ומחקרים רבים בעברית מצביעים על היכולת לגזור מילים על בסיס קשרי שורש כבר בגיל הגן (Clark & Berman, 1984). עם זאת, מעט ידוע על תרומת קשרי שורש לשליפה יעילה יותר של מילים. למשל, האם הפועל שורקים, שקשור בקשרי שורש לשם העצם משרוקית, זמין יותר לשליפה מהפועל מצלצלים המתאים לפעמון אך אינו קשור לו בקשר של שורש? מטרת המחקר שיוצג היא אפוא לבחון את תרומת השורש לשליפה של פעלים. 30 ילדים הלומדים בגן טרום-חובה (4.91 ש` בממוצע, ס.ת. 0.32), ללא רקע של קשיים התפתחותיים או לקות שמיעה, התבקשו לשלוף פעלים המתאימים לשלושים אובייקטים שתמונותיהם הוצגו בפניהם ושוימו (למשל, מה עושים עם משרוקית? מה עושים עם פעמון?). האובייקטים נחלקו לשלוש קבוצות: עשרה אובייקטים שהפעלים הקשורים להם מקיימים איתם קשרי שורש (במשרוקית שורקים), עשרה שאינם קשורים בקשר של שורש (בפעמון מצלצלים) ועוד עשרה אובייקטים שנקשרים להם מספר פעלים מתאימים – האחד קשור בקשר שורש והאחרים לא (בחליל מחללים / מנגנים). ממוצע מוכרות הפעלים, שנקבע באמצעות שיפוט של מומחים, היה דומה בשתי הרשימות הראשונות. התמונות של כלל האובייקטים עורבבו, כך שלא היתה הכוונה לשימוש בקשרי שורש. ממצאי המחקר העלו אחוז דיוק גבוה יותר בשליפה של פעלים קשורי שורש בהשוואה לפעלים שאינם קשורי שורש, וניתן ללמוד מכך על תרומת השורש לשליפת המילה. עם זאת, באובייקטים שאפשרו יותר מפועל מתאים אחד, גברה לעיתים ההעדפה לשימוש בפועל כללי על ההעדפה לגזירת פועל מאותו שורש (בחליל מנגנים). ניתוח עומק של הפריטים העלה כי גורמים נוספים כגון ספציפיות לקסיקלית, שכיחות הפועל ומידת חד-ערכיותו הסמנטית השפיעו על שליפתו. ממצאי המחקר חוזרים ומדגישים את תפקידו החשוב של השורש בהקשר של התפתחות הידע המילוני בקרב דוברי עברית, ומוסיפים מידע על תפקידו כתומך בשליפת מילים. מידע זה חשוב הן בהיבט מחקרי והן בהיבט קליני - אבחוני וטיפולי.
ביבליוגרפיה:
Clark, E.V., & Berman, R.A. (1984). Structure and use in the acquisition of word-formation. Language, 60, 542-590.
