The Domestic Partnership Law: Benefits and Challenges

תזכיר חוק חיים משותפים, התשע"ד–2013 הוא אצטלה לנישואין אזרחיים בישראל. הוא נושא בשורה גדולה לפסולי החיתון, הנאלצים לכתת רגליהם למדינה זרה כדי להסדיר את זוגיותם במסגרת רשמית כלשהי. מעתה יוכלו הם לעשות כן אצל הרשם הישראלי לחיים משותפים. החוק מתכוון לפנות גם לציבור הידועים בציבור. מודל אזרחי זה מציע למעשה מודל רביעי להסדרת הזוגיות בישראל. הוא מציע לכאורה מודל מוצלח מקודמיו: בשלב היצירה – הזוגיות תוכר רשמית, לא תהיה נשלטת לפי דין דתי ותיקבע מסגרת מראש ליחסים בין בני הזוג אשר תשתקף במרשם האוכלוסין; במהלך הזוגיות – בני הזוג ייהנו מכל הזכויות של זוג נשוי אף שלא נישאו; בשלב הפירוק – בני הזוג אינם צריכים להתייצב בפני בית הדין הרבני. מהבחינות הללו החוק עטור דבש.

הרצאתי תצביע על נקודות העוקץ בחוק ותבקש ליתן מענה לכמה אתגרים שעלולים להיקרות בדרכו. האתגר הכבד ביותר הוא סוגיית הנישואין כהלכה, ובעיקר החשש שמא הטקס בפני הרשם יוכר כטקס נישואין תקף על פי ההלכה. אם אכן כך, הרי שפרדה שלא באמצעות גט עלולה לגרור אחריה פסולי חיתון עתידיים. אצביע על סוגיות שהחוק נמנע מלהסדיר, ובכללן היחס העתידי בין המודל המוצע למודלים האזרחיים הקיימים למיסוד זוגיות, ההשלכות הפרשניות של אי-רישום במרשם, עילות הגירושין האזרחיות מול הדתיות, ועוד.

אציע הצעות להתמודדות עם אתגרים אלו: צמצום החוק לקבוצות אוכלוסייה שבעניינן לא תתעורר שאלת הנישואין כהלכה; שילובם של תנאים בטקס בפני הרשם שימזערו את הסיכוי לראות בטקס זה נישואין דתיים; יישור קו עם המגמות החדשות בפסיקה, ועוד. יש בהצעות אלו כדי לסייע לחוק להתמודד היטב עם אתגריו ולהפכו לישים במציאות הסבוכה של דיני המשפחה בישראל.