The General and Individual’s Ways of Raising Foreign Thoughts According to the Baal Shem Tov’s Practice

סוגיית העלאת מחשבות זרות סומנה זה מכבר במחקר כאחד מחידושיו של הבעל שם טוב, מחולל תנועת החסידות. בהרצאתי זו ברצוני לעמוד על היבטים של סוגייה זו מכיוונים שטרם נחקרו. ראשית, זיקתה של סוגייה זו לקבלת האר"י – באיזו מידה ניתן לומר שהבעש"ט ראה אותה כחלק מפרקטיקת התפילה בכוונות ומה זיקתה לסוגיית העלאת ניצוצות הלוריאנית. שנית, רצוני לעמוד על הבחנה שהבחין הבעש"ט בין "דרך כלל" ל"דרך פרט" בעלאת המחשבות זרות. "דרך הכלל", הינה זו הידועה יותר והיא שהועלתה על נס, הן בידי חסידים והן בידי חוקרים. ברם, ה"דרך פרט" הינה העלאת מחשבות זרות תוך שימוש בשמות קדושים אותם מסר הבעש"ט לתלמידיו. שמות אלה לא נכנסו לספרי הדרוש של תלמידי הבעש"ט, אלא נכתבו פעמים רבות בדפים נפרדים, ורק רפרורים אליהם בספרי התלמידים הגיעו לידינו. רצוני לדון בכמה מן השמות הקדושים האלה – לבחון את זיקתם לקבלה וללמוד מהם הן על דרכו של הבעש"ט בקבלה, והן על מעמדו כמקובל בעיני תלמידיו, סוגייה שעשויה לשפוך אור על חידש ראשית החסידות.

המחקר על מחשבות זרות והקשרם לשמות קדושים, הינו חלק ממחקר רחב יותר על פועלו של הבעש"ט כמקובל לוריאני, וככל שיתאפשר אקשור את סוגיית העלאת מחשבות זרות בעזרת שמות קדושים, ליתר פעילותו כמקובל-לוריאני.