רקע: אנשי מקצוע מתחום הרפואה ומקצועות הבריאות, לרבות קלינאי תקשורת, נדרשים למסור מידע למטופלים ולבני משפחותיהם באופן תדיר. משימה זו עשויה להיות מורכבת ומאתגרת, בייחוד כשמדובר בבשורות קשות לעיכול. נושא זה זכה להתייחסות מחקרית בקרב הקהילה הרפואית, אולם, ככל הידוע לנו, טרם זכה להתייחסות בקרב קלינאי-תקשורת בעולם בכלל ובארץ בפרט.
מטרות: בחינת עמדות ורגשות של קלינאי תקשורת בארץ בנוגע לסיטואציות שבהן הם נדרשים למסור מידע קשה.
שיטות: שאלון מקוון בנושא מסירת מידע קשה הופץ באמצעות קבוצת הפייסבוק של קלינאי התקשורת וכן באמצעות מייל. השאלון כלל חמישה חלקים עיקריים: (1) מידע כללי לגבי הסיטואציה של מסירת מידע קשה; (2) רגשות שחווים לפני הפגישה בה נמסר מידע קשה, במהלכה ולאחריה; (3) הכשרה בנושא מסירת מידע קשה; (4) סיבות לרגשות שליליים בסיטואציה של מסירת מידע קשה; (5) נתוני רקע של המשיבים.
תוצאות: 173 קלינאי תקשורת בעלי הכשרה, וותק מקצועי, ותחומי עיסוק מגוונים השיבו על השאלון. הקלינאים דיווחו על כך שהם מצויים בסיטואציה בה עליהם למסור מידע קשה בתדירות של אחת לכמה חודשים או שבועות, ללא תלות בשנות ותק, בעיקר במסגרות עבודה התפתחותיות. הסיטואציה מלווה ברגשות שליליים, בעיקר עצב וחרדה. כמו כן, הקלינאים דיווחו שהם מקבלים מעט הכשרה בנושא לצד רצון בהכשרה והכרה בחשיבותה.
מסקנות: הנושא של מסירת מידע קשה לא זוכה להתייחסות מספקת, על אף שכיחותו בפרקטיקה המקצועית. נראה שקיים צורך בהעלאת המודעות לנושא, ומתן תמיכה וכן יצירת תנאים להכשרה מתאימה לקלינאים בנושא.
