Self-Censorship and the Limits of Lithuanian Orthodoxy, in Light of R. Isaac Hutner`s Published and Concealed Works

ניתן לומר על המאה העשרים כי היתה זו המאה של התגבשות האידאולוגיות הדתיות היהודיות. בדומה לשאר הזרמים, תתי-הזרמים וזרמי הביניים שהופיעו בתקופה זו, גם האורתודוכסיה הליטאית עברה תהליכים של מיסוד וארגון פוליטי מחד, ותהליכים של זיקוק ובירור אידאולוגי מאידך. תהליכים אלו לוו במגמה של צמצום ספקטרום הערכים, העמדות וההתנהגויות הנחשבות ללגיטימיות במסגרת האורתודוכסיה הליטאית, באופן שנועד להבחין אותה מתופעות אורתודוכסיות אחרות בנות התקופה כמו האורתודוכסיים הלאומיים, הציונות הדתית, האורתודוכסיה המערב-אירופאית ובת דמותה האורתודוכסיה המודרנית.

מגמה זו מגולמת במידה רבה בדמותו של הרב יצחק הוטנר, ממייסדי ומנהיגי האורתודוכסיה הליטאית בארה"ב, ובאה לידי ביטוי בהיסטוריה של פרסום כתביו. הרב הוטנר חיבר ארבעה חיבורים: תרגום של הספר "עם השם", המניפסט הלאומי של נתן בירנבוים, מיידיש לעברית; פירוש על הלכות נזירות לרמב"ם, בשם "תורת הנזיר"; מהדורה מבוארת של פירושו של רבנו הלל למדרש ספרא דבי רב; וסדרת ספרי "פחד יצחק" המכילים את הגותו. בכל אלו נקט בצעדים של צנזורה עצמית: הראשון והשלישי נגנזו, כאשר רק מעט מזעיר מהם הסכים לפרסם בעילום שמו. מהשני, היחיד הנטול חומר בעל פוטנציאל קונטרוברסלי, דאג להסיר את ההסכמה שקיבל מהראי"ה קוק. הדרשות שבספרי "פחד יצחק", אותם סירב בתחילה לפרסם תחת שמו, עשירות ברעיונות מקוריים המקבלים את השראתם ממגוון מקורות החורגים מן הקאנון הליטאי המקובל, ואשר הרב הוטנר השתמש בטקטיקות שונות על מנת להסוותם ולהסתירם מפני מבקריו האפשריים.

הרצאה זו תסקור את מערכת יחסיו של הרב הוטנר עם כתביו, ואת האופן בו המגבלות שהטיל על עצמו במתן ביטוי פומבי לפנימיותו, מביא לידי ביטוי את תהליכי ההתכנסות, התיחום וההקשחה של גבולות האורתודוכסיה הליטאית כפי שזו התגבשה במהלך המאה העשרים.