Agunot: An Ever Changing Phenomenon

תופעת העגונה עברה תמורות מרחיקות לכת במאתיים השנים האחרונות. ההרצאה תסקור את השינויים הללו ותתמקד בשלוש תקופות. תוצאות מחקר על העגונות במהלך המחצית השנייה של המאה ה19 מאפשר לזהות שבעה סוגים עיקריים של עגונות: בעלים הנוטשים את נשותיהם (3,368 מתוך 5210 מקרים שנחקרו – כ64.6% מכלל המקרים); מקרים של סרבנות גט (141 מקרים – כ2.7%); מקרים של חליצה (254 מקרים- כ4.9%); הרוגים בלתי מזוהים (752 מקרים – כ14.4%); מקרים של גט משובש (423 מקרים – כ8.1%); מקרים של מחלות קשות או מחלות נפש (177 מקרים – כ3.4%); מקרים הקשורים בהמרת דת (80 מקרים – כ1.54%). 15 מקרים נוספים. לא נופלים בגדר הקטגוריות הללו.

ביחס לתקופה של ראשית המאה העשרים (1914-1901) נחקרו 3,217 מקרים שמהם 2,894 מקרים (כ90%) היו מקרים של נטישה. בתקופה הראשונה רוב המקרים 4,398 מתוך 5,210 מקרים (כ84.4%) מקורם במזרח אירופה, ואילו בתקופה השנייה 2,610 מתוך 3,217 מקרים (כ81.1%) התרחשו בצפון אמריקה.

ההרצאה תסביר את הסיבות והמשמעות של שינוי זה. בעשרות השנים האחרונות חל מפנה נוסף החל משנות העשרים של המאה ה20 וביתר תוקף אחר השואה ומלחמת העולם השנייה מירב המקרים הם מקרים של סרבנות גט, בעוד בתקופה הראשונה רק כ2.7% מהמקרים ובתקופה השנייה רק 59 מקרים (1.83%) היו מקרים של סרבנות גט. בחלק השני של ההרצאה יוסבר מפנה זה.