עיירות הפיתוח הן שם כולל לישובים עירוניים שהוקמו בעשור וחצי הראשון לקיומה של מדינת ישראל.
על אף המאפיינים הדומים בעיירות רבות, עיירות הפיתוח בנגב המזרחי טרם זכו להתבוננות נפרדת. בשונה מתפקידן המוגדר של עיירות הפיתוח - להוות מרכז עירוני לסביבה כפרית, עיירות הנגב המזרחי הוקמו במקומות בהם אין כלל סביבה כפרית ואין צורך לשרת אותם. עיירות אלו הוקמו באזור מדברי, ללא ישובים יהודים נוספים סביבם.
מה אם כן היה תפקידן של עיירות אלו במרחב? בפרסומים הרשמיים רואים בעיירות הללו מקום מגורים של הפועלים במפעלי הפוספטים בנגב ובמפעלי ים המלח.
עם זאת, עולה בבירור שאחת הבעיות שניצבו בפני הרשויות עם הקמת העיירות היה מציאת מקורות תעסוקה לתושביהן. אם כך הדבר – הם לא נועדו לאנשים שכבר עבדו באזור אלא קלטו אנשים ללא מקום עבודה.
ההרצאה המוצעת תעמוד על הסיבות השונות להקמת העיירות ועל ההבדלים הרבים בינהם. בעוד העיירה הראשונה שנוסדה – ירוחם, נוסדה כמעט ללא תיכנון, כמעברה וללא מקורות תעסוקה, העיירה השנייה – דימונה - כבר זכתה לתיכנון רב יותר ואילו העיירה השלישית – ערד, זכתה לתיכנון הרב ביותר. גם מקורות האוכלוסיה של עיירות אלו היו שונות והדבר השפיע על מעמדן הסוציו אקונומי.
בהרצאה יעשה שימוש בקטעי סרטים דוקמונטרים המראים את הקמת שלושת העיירות ואת איכלוסן.