בסוף ימי הביניים היו מלומדים שראו דמיון בין דעותיהם הפילוסופיות והתאולוגיות של אלגזאלי והרמב"ם. מקצתם, כמו ר` חסדאי קרשקש, האמינו כי עמדות השניים משתייכות למסורת פילוסופית אחת. אחדים חשבו שהרמב"ם גם הכיר את חיבוריו של אלגזאלי ונסמך עליהם. ר` דוד מסיר לאון טען כי הרמב"ם "לקח את כל מחמודיו וסודיו מידיו [של אלגזאלי] והביאם לאומתנו", אך לא פירט מה בדיוק נטל הרמב"ם מאלגזאלי ובאלו מחיבוריו עיין. ר` משה נרבוני טען כי הרמב"ם, משבא לקבוע את מטרותיו של `מורה הנבוכים` ואת הנושאים שידון בהם בחיבור זה, ראה לנגד עיניו את תכליותיהם ונושאיהם של שניים מחיבוריו של אלגזאלי, `כוונות הפילוסופים` ו`הפלת הפילוסופים`.
בהרצאתי אציג עמדה אחרת שטרם זכתה לתשומת לב. עמדה זאת מוצגת בביאור על `הלכות יסודי התורה` מאת ר` שלום ענבי, מגדולי המלומדים שפעלו בקונסטנטינופול במאה החמש עשרה. ענבי גרס כי הרמב"ם, לא זו בלבד שהוא משתייך למחנה הפילוסופי שאלגזאלי משתייך אליו, אלא גם נטל רעיונות מסוימים ישירות מ`כוונות הפילוסופים`. ענבי מציג את הקטעים שלהבנתו היו המקורות לרעיונותיו של הרמב"ם. בהרצאתי אציג את טיעוניו, ואציע שענבי האמין שלתכניו של `כוונות הפילוסופים` הייתה השפעה רחבה הרבה יותר על הגותו של "הנשר הגדול".