The Social Status of The Ideological Radicals: The 1972 "Tearing Ceremony" of Ha`edah Haharedit

ביום חמישי, י"ז בכסלו תשל"ג (23.11.72), נערך בכיכר השבת בירושלים מעמד חריג: אלפים רבים של חרדים (לפי חלק מהמקורות: עשרים אלף) התכנסו, בהוראת `בד"ץ העדה החרדית`, שמרכזה במאה שערים, ל`מעמד קריעה`. בשיאו של המעמד קרע הציבור את בגדיו והתיישב על הארץ. גם מי שלא יכולים היו להגיע או שהיו בכל מקום אחר בעולם נקראו לקרוע את בגדיהם.

בהלכה מוכרת קריעת בגד על פטירת רב, והיו בעבר מעמדים שבהם רבנים ומנהיגים קרעו את בגדיהם לעיני הציבור, אולם מעמד מעין זה, שבו הציבור כולו נדרש לעשות כן – לא התרחש, ככל הנראה, לפני כן או לאחר מכן.

הסיבה למעמד החריג מפתיעה: מדובר במחאה על היתר `האח והאחות`, שבמסגרתו התיר בית דין מיוחד בראשות הרב הראשי, הרב שלמה גורן, את השניים לבוא בקהל ובכך ביטל פסק קודם שקבע כי הם ממזרים. עילה זו מפתיעה, לא רק משום שאנשי `העדה החרדית` אינם מכירים מלכתחילה במדינת ישראל וברבנות הראשית, ועל כן הקשר שלהם לפסקיה מצומצם, אלא גם משום שמי שעמד בפועל בחזית המאבק ברב גורן ובהיתר האמור היו רבנים חרדים-ליטאיים, ולא אנשי `העדה`.

נראה כי היא הנותנת: פרשת `האח והאחות` סימנה החמרה אידאולוגית משמעותית ביחסם של אנשי הזרם החרדי המרכזי ומפלגת `אגודת ישראל` כלפי מדינת ישראל, נושא שבו אני עוסק במקומות אחרים. שינויים אלה חייבו את `העדה החרדית` המתבדלת להגיב באופן מהיר וקיצוני, כדי לא להצטייר כמי שכבר אין בה צורך. בהרצאה תיבחן גם האפשרות שתזוזות אידאולוגיות דומות תרמו את חלקן לזעזועים נוספים שהתחוללו בעדה החרדית באותו עשור והביאו בין היתר למחלוקת הדרמטית בינה ובין חסידות בעלז, אשר פרשה בעקבות כך מן `העדה`.