The Realization of Metaphor in the Stories of the Babylonian Talmud

עיון בסוגיות התלמוד הבבלי מגלה תופעה ספרותית מעניינת, שככל הידוע לי טרם עמדו עליה: הופעה של ביטוי מטאפורי הבא בהקשר אחד, ובסמוך לו, לפניו או לאחריו, ולאו דווקא באותה הסוגיה, בא סיפור שאינו אלא המחשה של אותו הביטוי המטאפורי.

אביא כאן דוגמה אחת על מנת לסבר את האזן: במסכת מגילה מנסים חכמים להוכיח כי `אסתר ברוח הקודש נאמרה`. לאחר סדרת ראיות תנאיות מובאת ראייתו של שמואל, אודותיה מוכיח רבא שאין לה פירכא, ועליה אומר רבינא את הפתגם העממי: `טבא חדא פלפלתא חריפתא ממלי צני קרי` (טוב פלפל חריף אחד ממלוא הסל קישואים). הסוגיא הבאה דנה בנושא אחר לגמרי: משלוח מנות. הגמרא מביאה כמה עדויות על משלוח מנות של חכמים, שהמרכזית בהן מובאת בצורת סיפור קצר: "רבא שלח לו למרי בר מר ביד אביי סל מלא תמרים וכוס מלאה קמח של שעורים קלויות. אמר לו אביי: עכשיו יאמר מר: `[גם] אם חלקאי יהיה מלך – את סל הנצרים מצווארו לא יוריד`. החזיר ושלח לו הוא שק מלא זנגביל וכוס מלאה פלפל ארוך. אמר אביי: כעת אמר מר: אני שלחתי לו מתוק והוא שלח לי חריף". סיפור זה הבא בעניין אחר לגמרי הוא למעשה המחשה של המטאפורה שבפתגם שנזכר בסוגיא הקודמת, ומובן שאין כאן יד המקרה.

בידי דוגמאות לא מעטות לתופעה ספרותית זו. לתופעה זו יש השלכות הן על הבנת דרכי יצירת סיפורים בתלמוד הבבלי והן על עריכת סוגיות בתלמוד הבבלי. ההרצאה תציג כמה וכמה דוגמאות של תופעה זו (אשר לא ניתן לאתרה בעזרת מאגר ממוחשב כלשהו) ותדון במשמעותה הספרותית והעריכתית.