Holocaust Satire and parody in Hebrew: The "Hitler Rants" Meme

בישראל זיכרון השואה לא נקשר רק במי שחוו את הטראומה ישירות ובבני משפחותיהם. כתוצאה מלימוד השואה בבתי הספר בישראל מהגיל הרך ועד לסיום התיכון, מטקסי הזיכרון הפומביים השנתיים ומהעיסוק האינטנסיבי בשואה בשיח הציבורי, הפוליטי והביטחוני, השואה בישראל היא מורשת הכלל. מחקרים הראו כי בניגוד לזיכרונות קולקטיביים אחרים לא ניכרת בזיכרון השואה השפעה דורית. זיכרון זה מהווה מאפיין כלל-דורי של האוכלוסייה היהודית בישראל. לפיכך בישראל המונחים "דור שני לשואה" ו"דור שלישי לשואה" הם מונחים סוציולוגיים-תרבותיים ולא רק ביולוגיים.

משנות השמונים של המאה ה-20 ואילך, בני הדור השני והשלישי לשואה החלו לאתגר את גבולות התפיסה של ייצוג השואה בישראל ולחתור תחת מוסכמות חברתיות ומסרים הגמוניים בנושא. הם מכוננים זיכרון חדש של השואה, שנועד לא רק "לזכור ולא לשכוח", אלא לזכור אחרת. אחד התחומים בהם ניכר השינוי שהם יוצרים הם החיבורים בין שואה והומור, סאטירה ופארודיה. טקסטים אלו המופיעים בקולנוע, בטלויזיה, בטקסים אלטרנטיבים, ביוטיוב ועוד בוחנים את השואה דרך פרספקטיבות הומוריסטיות שהיו בגדר טאבו עד לעשורים האחרונים.

ההרצאה תנתח את ההיבטים ההומוריסטיים החדשים כמנגנוני הגנה קולקטיביים. ההרצאה תצא נגד התפיסות המופיעות בעשורים האחרונים של חוקרים ואישי ציבור הטוענים שמדובר ב"זילות השואה". ההרצאה תטען שההפך הוא הנכון: הטקסטים ההומוריסטים מוכיחים עד כמה השואה צרובה בנפשם של בני הדור השני והשלישי. הדורות השקועים בזכרון הטראומטי מייצרים טקסטים הומוריסטיים כמנגנוני הגנה. תפקידם - להפחית את העקה והמתח – תסמיני הטראומטיזציה המשנית ולו לזמן קצר.