R. Yehuda Leib Shapiro`s Crititical Approach toward rashbam`s Pentatuchal Commentaries Contradicting the Literal Meaning of Scripture "Ha-Rekhashim Le-Viq`a"

ר` יהודה ליב שפירא פרנקפורטר (רל"ש; אלטונא 1836-1743), מחבר הפירוש לתורה "הרכסים לבקעה" (1815), נחשב לאחד מפרשני הפשט היהודים המודרניים. מבחינה פרשנית הוא קרוב מצד אחד לאסכולה הספרדית, שכן עיקר עיסוקו היה בתחום הפילולוגי, ובפירושו ניכרת מגמה ברורה של חתירה לפשט הכתוב. כתיבתו הבהירה, גישתו הבלשנית, שיקוליו הרציונאליים והלשוניים ופרשנותו הלקסיקוגרפית, גלויים לקורא ומשמשים כאמצעי מתודי ופרשני ללימוד התורה על דרך הפשט. פרשנות רל"ש מתאפיינת בהיצמדות ללשון הכתוב, בבדיקת הכתוב בהקשרו המצומצם והרחב כאחד ובריחוק מדרך הדרש בשל אי עגינותו בכתוב.

בפרשנותו משלב רל"ש את הפרשנות היהודית הקלאסית של ימי הביניים עם הפרשנות מתקופת הרפורמציה וההשכלה. בהרצאתי אבקש לדון באותם פירושי רל"ש לתורה, אשר מושפעים מפרשנותו של רשב"ם לתורה ובעיקר בפירושים בהם הוא מבקר בסמוי או במפורש ובמנומק את פירושו של רשב"ם.

בפרשנותו של רל"ש כלפי פירושיו של רשב"ם בפרשנות העוקפת את הפשט מורגשת למעשה, תקיפות כלשהי כלפי רשב"ם. רל"ש מרשה לעצמו מזמן לזמן, להעיר השגות על דרך פרשנות הרשב"ם ולדחותה על הסף. כאשר הלז חורג מדרך הפשט, וכן כאשר רשב"ם חולק בפירושו על פירוש (מדרך הפשט) של רש"י. לדעת רל"ש לא תמיד יש מקום לדחיית פירוש רש"י על ידי רשב"ם. מהיכרותו את פרשנות רשב"ם לתורה, הגיע רל"ש למסקנה, כי רשב"ם הידוע בחתירתו הקיצונית אל פשט הכתוב, לא תמיד דבק במגמתו זו.

רל"ש, אינו נרתע מלפרש את הכתוב בדרך שונה מפרשנות רשב"ם ומפרשנות חז"ל, כאשר אין פירושם נראה לו מתאים לפשוטו של מקרא (כל עוד לא נלמדת הלכה מדברי חז"ל) ולכן רשאי הוא עצמו לבאר לפי פרשנות פשטית אמתית, לשיטתו.