A Fortiori Arguments (Qal Va-Ḥomer) in the Halachic Give-and-Take Conversations in the Mishnah

טיעוני הקל וחומר שייכים לרטוריקה הטיעונית-לוגית, ומצויים בשפות שונות בכלל, ובעברית על כל רבדיה בפרט.

מחקר על שיחות המשא ומתן ההלכתי במשנה הראה, כי טיעוני הקל וחומר הם אמצעי רטורי בולט: בשיחות אלה נמצאו 70 טיעוני קל וחומר, המצויים בכחמישית מחילופי הדברים בשיחות. כמחצית מן הטיעונים הללו מופיעים בשני החלקים של חילופי הדברים בשיחות, כלומר הן בדברי המוען הן בתגובת הנמען.

הרצאה זו תעסוק בטיעוני הקל וחומר בשיחות המשא ומתן ההלכתי במשנה מבחינת התחביר והשיח. במחקר על לשון חכמים אזר (תשנ"א) עסק בתבניות התחביריות של משפטי קל וחומר במשנה, ובישקו (תשס"ח) עסקה בשימוש הרטורי בקל וחומר בסדר נזיקין.

בתחילת ההרצאה יידונו שבע התבניות התחביריות של טיעוני הקל וחומר (חמש מהן מוזכרות במאמרו של אזר). ארבע מן התבניות נמצאו שכיחות בשיחות שבמשנה: 1. `(מה) אם` + מ1 + מ2; 2. `(ו)מה אם` + מ1 + `אינו דין` + `ש`-מ2; 3. `מה אם` + מ1 + `אף` + מ2; 4. `לא, אם אמרת/אמרתם ב`+צ"ש1 + `ש`+מ + `תאמר/תאמרו ב`+צ"ש2 + `ש`+מ – תבנית זו משמשת לדחיית טיעון קל וחומר ואינה נכללת במאמרו של אזר. (הקיצורים בהצגת התבניות: מ = משפט, צ"ש = צירוף שמני)

לאחר מכן יתוארו שלושה מאפייני שיח של טיעוני הקל וחומר בשיחות במשנה: 1. הופעת טיעוני הקל וחומר בסמיכות; 2. מרכיבים הקודמים לטיעונים שנועדו לחיזוק דעתו של המידיין (כגון: הצהרה לגבי הטיעון והבהרת הדמיון בין הפרטים המוצגים בו); 3. תגובות לטיעוני הקל וחומר מצד המידיין השני.

בסוף ההרצאה תוצג השוואה ראשונית בין הממצאים שעלו מתיאור טיעוני הקל וחומר בשיחות המשא ומתן ההלכתי במשנה לבין ממצאים לגבי טיעונים אלה בתוספתא.