“Love to my Despicable Jews”: Changes in Uri Zvi Grinberg’s Attitude towards the Jews of Europe in the 1920s

השיר החותם את המחזור `מספרי: טור מלכא`, `אהבה ליהודי הנבזים`, איננו עוסק במציאות החלוצית בארץ ישראל, אלא בוחן מפרספקטיבה היסטורית מחודשת את גורלה של יהדות אירופה ואת יחסו של אורי צבי גרינברג אליה. השיר נכתב מתוך זיקה לשונית ומוטיבית הדוקה לפואמה `קפיצת הדרך` החותמת את הקובץ `אימה גדולה וירח`, שם סופגת עליבותם הקבצנית של יהודי העיירה קיתונות של לעג וביקורת. במובנים רבים זהו טקסט חתרני, המפרק את ההנחות המרכזיות שהועלו ב`קפיצת הדרך` ומציג כנגדן ראייה חלופית. השקפת העולם החדשה של המשורר, מתקבלת כסוג של תיקון להשקפה שהציג הוא עצמו בפואמה החותמת את `אימה גדולה וירח`.

בהרצאתי, אבקש לבחון באמצעות שיר זה ושירים נוספים שכתב אצ"ג במהלך שנות העשרים, לצד מאמרים שפרסם בפובליציסטיקה ומכתבים המצויים בארכיון המשורר - את התמורות שעבר המשורר במהלך שנות העשרים ביחסו ליהודי העיירה באירופה. אבקש להציג את ההיפותזה, כי ככל שהתגבשה באצ"ג הכרתו הציונית, כך העמיקה בו דווקא תחושת השייכות ליהדות העיירה האותנטית והתעצמה זיקתו אליה.