במספר בתי כנסת בצפון הארץ, בהם נערכו חפירות ארכיאולוגיות, נמצאו מקבצי מטבעות ברונזה פזורים מתחת לרצפות. רוב המטבעות הינם בעלי עריכים נמוכים ושחוקים, רבים מהם בלתי ניתנים לזיהוי. המטבעות פוזרו בתשתית הרצפות או מתחת ללוחות האבן של הריצוף, ללא כלי או מעטפת אחרת. לעיתים נמצא מטבע זהב בודד או מספר מטבעות זהב בודדים. על פי אופן הנחתם דומה כי המטבעות הונחו בכוונה תחילה אך לא נועדו להיאסף.
לאחר בחינת התפרוסת הגיאוגרפית של בתי הכנסת בהם נמצא נוהג הטמנת המטבעות בתשתית הרצפות, מצאנו כי נוהג זה התקיים בבתי כנסת בצפון הארץ במהלך המאה החמישית ועד אמצע המאה השישית לסה"נ.
נוהג הטמנת המטבעות בתפזורת בתשתית הרצפה מאפיין בעיקר בתי כנסת ברמת הגולן, סמוך לכנרת ובגליל המזרחי. בבתי כנסת באזורים אחרים בארץ לא מצאנו נוהג זה להוציא בית הכנסת בחורבת רימון, שם להטמנת המטבעות אופי שונה. בחפירות הארכיאולוגיות השונות לא נמצא נוהג זה ברצפות כנסיות שנחפרו בתחומי ארץ ישראל, להוציא כנסייה אחת.
המקורות היהודיים אינם מזכירים נוהג זה. שתיקת המקורות היהודיים לגבי הנוהג, משאירה אותנו בסימן שאלה לגבי מהותו ומשמעותו של נוהג `הטמנות הרצפה`. דומה כי מטרת הנוהג הייתה טקסית. תחת הגדרה זו יכולים להיכלל גם הפולחן עממי של `מזל וברכה` וגם גניזת מעשר שני ואולי סיבה אחרת שאינה ידועה.