בהרצאתי אעסוק בשאלת התיאודיציה בשירת אצ״ג. חלקה הראשון של ההרצאה יעסוק באופן שבו תופס המשורר את האלוהות ביצירתו המוקדמת. אטען שהוא מרבה לתאר ״אלוהות נטושה״, כשהנוטש הוא האדם, העולם או אף האל עצמו. אראה שמושג הנטישה משמש אותו כחלק ממנגנון שנועד לייצג מצב של סתירה פנימית בין טענתו שהאל נעלם מן העולם ובין חוסר יכולתו להשלים עם מציאות של עולם נטול אל. בחלקה השני של ההרצאה אתמקד ברחובות הנהר: ספר האיליות והכח, ואראה שמושג הנטישה נטען במשמעות שונה, ומכוון לנטישת האל את העם היהודי כעם הבחירה. בתגובתו המונומנטלית לחורבן יהדות אירופה, מנהל אצ״ג חשבון חסר פשרות עם האל ותובע ממנו להוכיח כי לא נטש את עמו. בשירה זו הוא משתמש לראשונה במושג ׳הסתר פנים׳, המשמש אותו כחלק בלתי נפרד מן הקיטרוג כלפי האל. האל שתואר כחלש ונטוש בשירה המוקדמת, מקבל ברחובות הנהר מעמד של אל רב כוח וכל-יכול, שבוחר להסתיר את פניו לנוכח החורבן, וכך הופך לשותף פעיל בו. אדרש לשאלת מושג ה׳פנים׳ בשירת אצ״ג ואבחן את שאלת האנשתו של האל, ותיאור בגידתו של מי שמכונה תכופות בשירה זו, ׳אלוהי אבא-אמא׳. חלקה השלישי של ההרצאה ישמש כסיכום ויוקדש למה שאבקש לכנות ׳אנטי-תיאודיציה׳ בשירת אצ״ג.