Traditionalist or Innovator? New Light on Rabbenu Hananel`s Talmud Commentary

לפירוש התלמוד של רבנו חננאל בן חושיאל (להלן: ר"ח), איש קירואן במאה האחת עשרה, שמור מקום מיוחד בתולדות הספרות הרבנית, מכיוון שהוא הפירוש השיטתי הראשון על התלמוד הבבלי, ומכיוון שהוא מהווה גשר בין פירושי הגאונים לפירושי הראשונים. כבר בדורות הסמוכים לכתיבתו התקבל הפירוש כפירוש סמכותי בין חכמי יבשת אירופה, צפון אפריקה והמזרח הקרוב. עם זאת, בסוף ימי הביניים הפירוש איבד את מקומו המרכזי לטובת פירושים אחרים ולידינו הגיעו רק מעט כתבי יד ממנו. כבר במאה התשע עשרה החל מחקר של פירוש זה, על אף שלפני חכמי `חכמת ישראל` עמד הפירוש רק ממקורות משניים ושלישיים. מצב המחקר התקדם הרבה עם פרסום הפירוש בדפוס וילנא של התלמוד הבבלי, ועוד יותר עם פרסום קטעים מתוך הגניזה הקהירית.

רוב החוקרים שעסקו בפירוש ר"ח סברו שפירושו של ר"ח מיוסד, רובו ככולו, על פירושי רב שרירא גאון ורב האיי גאון. היו כאלה שאף הציעו שחלקים נכבדים מפירוש ר"ח אינם אלא העתקה של פירושי הגאונים, והם ראו את התלות של ר"ח בפירושי הגאונים כמוחלטת, לפחות במישור ההלכתי של הפירוש. לא פעם השתמשו במליצה `דברי ר"ח דברי קבלה הם` כדי לתמוך בטענה שאין חידושים בפירושיו, ועיקרם מיוסד על דברי קודמיו.

ברם, בדיקה שיטתית של פירוש ר"ח לעומת פירושי הגאונים, באותם פרקי תלמוד ששרדו לנו פירושי רש"ג ורה"ג, מציירת תמונה אחרת מזו המקובלת בספרות המחקר. בדיקה שיטתית זו סייעה לגלות שפירושים שנחשבו בעבר פירושי ר"ח למסכת שבת אינם אלא פירושי רה"ג, ואף סייעה להעמיד על היחס המורכב של ר"ח לפירושי קודמיו. שימוש מרובה מחד, ועצמאות מלאה מאידך.