המחקר הנוכחי בדק שלוש שאלות: (1) האם העיבוד המורפולוגי של מילים כתובות בעברית כשפת-אם (זיהוי מורפמות השורש והתבנית), תלוי בהתעוררות הייצוג הלקסיקלי השלם של המילה? (2) האם קיים הבדל בין דוברי עברית כשפת-אם לבין דוברי עברית כשפה שנייה בעיבוד זה? (3) האם עיבוד מורפולוגי בשפה שנייה (עברית) מושפע מהמבנה המורפולוגי של השפה הראשונה (ערבית/אנגלית)?
במסגרת הניסוי, הנבדקים התבקשו להחליט באופן המהיר והמדויק ביותר האם רצפי אותיות מהווים מילה אמיתית בעברית או לא. רצפי האותיות הקריטיים יצרו מילות תפל, והתשובה הנכונה לגביהם הייתה`לא`. מילות התפל הורכבו ממורפמת שורש וממורפמת תבנית, שיכלו להיות מורפמות אמיתיות או מורפמות תפל, ויצרו ארבעה תנאים מורפולוגיים: (1) שורש אמיתי ותבנית אמיתית; (2) שורש אמיתי ותבנית תפל; (3) שורש תפל ותבנית אמיתית; (4) שורש תפל ותבנית תפל. שלוש קבוצות של קוראי עברית מיומנים בעלי שפות-אם שונות נבדקו: עברית, אנגלית, ערבית.
הממצאים הראו כי בשלוש הקבוצות מילות תפל עם מורפמות אמיתיות היו קשות יותר לדחייה בהחלטה לקסיקלית, בהשוואה למילות תפל ללא מורפמות אמיתיות. מילות תפל עם שתי מורפמות אמיתיות היו קשות יותר לדחייה בהשוואה למילות תפל עם מורפמה אמיתית אחת בלבד, ואלה היו קשות יותר לדחייה ממילות תפל ללא מורפמות אמיתיות כלל.
מהתוצאות ניתן להסיק כי בשלוש הקבוצות התרחש באופן אוטומטי עיבוד מורפולוגי תת-לקסיקלי שאינו תלוי בהתעוררות הייצוג הלקסיקלי השלם של המילה. דפוס התוצאות הזהה בשלוש הקבוצות מראה כי קוראים מיומנים של עברית כשפה שנייה מפגינים אסטרטגיות עיבוד מורפולוגי הזהות לאסטרטגיות העיבוד של קוראי עברית כשפה ראשונה, ואינם מושפעים מהרקע המורפולוגי של שפתם הראשונה. זאת בניגוד ללומדים מתחילים של עברית כשפה שנייה, המפגינים אסטרטגיות לזיהוי מילים כתובות, הקשובות למאפיינים המורפולוגיים של שפתם הראשונה (Norman, Degani & Peleg, 2016).
