אחד החיבורים הרחבים והמקיפים על י"ג יסודות האמונה המיימונים שנותר עד-כה ספון בכתבי-היד הוא `מאמר זכר עשה לנפלאותיו`. החיבור, שנכתב בשלהי המאה הט"ז על ידי ר` אברהם בן יוסף אלאשקר, מנתח את דברי הרמב"ם ואת דברי כמה מן ההוגים שדנו בדבריו בסוגיית העיקרים, ומצטרף לדיון המתמשך בנושא.
כתב היד של החיבור, הכולל למעלה מ-265 דף, השתמר באוסף הברון גינצבורג בספריית מוסקבה, שהגישה אליו נמנעה משך עשרות שנים, ולפיכך, לא זכה לדיונים במחקר.
המחבר דן ברשימת י"ג העיקרים המיימונית, בוחן את אופי המניין, הגורמים ליצירתו, ומנסה להסביר את הקריטריון להכללה או השמטה של עקרונות תיאולוגיים מרכזיים מרשימת הרמב"ם. אלאשקר מתייחס לסגנון ולנוסח המיימוני ובוחן את תפקידה של כל מילה בטקסט. המבחר עוסק בשאלות המרכזיות שהעסיקו את העוסקים בסוגייה, מחווה עמדות מקוריות, ושופך אור על עניינים רבים.
למרות שעיקרי האמונה המיימוניים נידונו ברציפות מאז פרסומם במחצית השנייה של המאה הי"ב, זוהתה במחקר העמקה והרחבה של העיסוק בנושא בין שלהי המאה הי"ד לשלהי המאה הט"ו. בתקופה זו הקדישו חשובי ההוגים דיונים מקיפים בחיבוריהם התיאולוגיים לעיקרי האמונה, ואף הוקדשו לה חיבורים עצמאיים. ניתן אף לומר, שבתקופה האמורה נכתבו כמה מהחיבורים החשובים בפילוסופיה היהודית כסוגת פרשנות לעיקרי האמונה המיימוניים. מאוחר יותר, פחת העיסוק בנושא העיקרים ולבש פנים אחרות, בעקבות שינויים מדיניים ודתיים והתגברות העיסוק בתורת הקבלה.
אופיו והיקפו של הדיון בעיקרים המצוי ב`זכר עשה לנפלאותיו` שנכתב בשנת 1586, בשלהי המאה הט"ז, מלמדים שהיקף הדיון האינטנסיבי בעיקרים רחב מן המקובל במחקר, והעיסוק המסורתי בעיקרים המיימונים נמשך גם במחצית השניה של המאה הט"ז.