Messianism and Anti-Messianism in the Hezekiah Traditions from the Late Second Temple, Mishnaic, and Talmudic Periods

ההרצאה תציג את דמותו של חזקיהו כמי שמשמשת מצע להבעת עמדתם של משכתבי הסיפור המקראי ודרשניו, לאורך הדורות, בשאלות הקשורות למשיח ולגאולה. לעיתים, נאמר הדבר במפורש, כמו הברייתא הידועה בבבלי סנהדרין: `בקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג`, אולם במרבית שכתובי קורותיו של חזקיהו והדרשות העוסקות בו, המילים משיח וגאולה אינן נזכרות במפורש. היותן של הדרשות הגלויות, המייחסות לחזקיהו תארים של משיח ופוטנציאל של מחולל גאולה, אמצעי להבעת עמדת בעליהן בשאלות משיחיות בנות תקופתן היא הנחה מקובלת, החידוש של הרצאה זו הוא הניסיון לנתח את הנרטיב של המסורות העוסקות בחזקיהו, ללא אזכור מפורש של משיחיות וגאולה, ולהוכיח שאף בהן מובעת עמדתם של בעליה בסוגיות אלו. ההנחה היא כי דמותו של חזקיהו היוותה מצע נח להנהגה המדינית והרוחנית, לתיאור חסרונותיה של שאיפה משיחית פורצת גבולות, כשזו חששה מהשפעתה על מעשים אקטיביים בלתי מרוסנים של בעליה.

השאיפות המשיחיות וביטויי הופעתן עברו תנודות לאורך ההיסטוריה של עם ישראל בימי בית שני, המשנה והתלמוד. במסורות העוסקות בחזקיהו נתן להוכיח זיקה מסוימת לתנודות אלו. דמותו הארצית של חזקיהו מועצמת על ידי מי שמבקשים לדכא שאיפות מיליטנטיות קיצוניות ובהולות, ולעומת זאת, בתקופות של התגברות השאיפה המשיחית ותפיסתה כבעלת מרכיבים נסיים אפוקליפטיים, דמותו ומעשיו של חזקיהו לא מהווים מודל מספק לעיצוב הציפייה האסכטולוגית, ובהן העדיפו להשתמש בדמויות בעלות גוון שמימי ועלום יותר כחנוך ומלכיצדק, והתעלמו כליל מדגם המשיחיות של חזקיהו. רעיונות משיחיים זרים שחדרו ליהדות על ידי תועמלני הנצרות, הופרכו אף הם על ידי מסורות ארצישראליות שתארו את מנהגי חזקיהו וקורותיו באופן המנוגד לתפיסת המשיחיות הנוצרית, והכח העל טבעי שיוחס בחיבורים הנוצריים לדמותו של ישו.