"אפקט ההפקה" (Production Effect) מתעד זיכרון טוב יותר למילים הנאמרות בקול בעת הלמידה, לעומת מילים הנלמדות בשקט (בקריאה דמומה, או בהקשבה). אמירה בקול נמצאה כמשפרת זיכרון למילים אצל בעלי שמיעה תקינה כמו גם בליקויי שמיעה המשתמשים בשתל שבלול, כאשר הגירויים הוצגו להם דרך הערוץ הראייתי או השמיעתי. מטרת העבודה הנוכחית הייתה לבחון למידת מילים בפרדיגמת "אפקט ההפקה" בשתי קבוצות של מבוגרים צעירים בעלי ליקוי שמיעתי עמוק המשתמשים בסימנים לתקשורת.
בעבודה השתתפו 20 נבדקים מבוגרים בעלי ליקוי שמיעתי עמוק שחולקו לשתי קבוצות. 10 נבדקים אשר משתמשים רק בסימנים לתקשורת ו-10 נבדקים המשתמשים בתקשורת כוללנית (שפה אורלית וסימנים). הנבדקים נבדקו בשלשה תנאי הצגת המילים: (1) מילים כתובות הוצגו ראייתית כאשר מחציתן נלמדו בקריאה דמומה ומחציתן באמצעות קריאה בקול. (2) מילים כתובות הוצגו ראייתית, מחציתן נלמדו בקריאה דמומה ומחציתן באמצעות סימון (המילים סומנו על ידי הנבדקים). (3) המילים הוצגו באמצעות סימנים (סרטוני וידאו), מחציתן המילים נלמדו בהסתכלות ומחציתן סומנו על ידי הנבדקים. בכל אחד מן התנאים, בסוף שלב הלמידה, נערך מבחן היזכרות חופשית.
ממצאי העבודה העיקריים הראו כי: 1. לא נמצאו הבדלים בין שתי קבוצות ליקויי השמיעה באף אחד מהתנאים. 2. אפקט ההפקה נמצא עבור שלשת תנאי ההצגה. 3. סימון עצמי היה יעיל יותר בהשוואה לקריאה בקול רם. 4. הזיכרון למילים שנלמדו היה טוב ביותר במצב בו המילים הוצגו לנבדקים בסימנים. 4. תנאי הלמידה הראשון (הצגת מילים כתובות, ולמידתן באמצעות קריאה דמומה או קריאה קולית), הביא לביצועי זיכרון חלשים ביותר. ממצאי העבודה מצביעים על כך שעבור קבוצות אלו של ליקויי שמיעה מסמנים הזיכרון למילים מסומנות יעיל יותר בהשוואה לזיכרון למילים כתובות. לממצאים אלו השלכות לגבי שיטות הלמידה, ההוראה והטיפול המועדפות לליקויי שמיעה מסמנים.
