מטרה: להראות את חלקם המשמעותי של המוטיבציה ואישיות המטופל בתוצאות השיקום השמיעתי.
רקע תיאורטי: ישנם גורמים שונים המשפיעים על תפקוד האדם המשוקם באמצעות שתל קוכלארי. אחד הגורמים הינו השיקום השמיעתי, הכולל גם "אימוני שמיעה". על פי הממצאים בספרות, ההתקדמות המשמעותית בתפקוד, מתרחשת בשנה הראשונה עד כ- 3 שנים לאחר הניתוח. גורם נוסף המשמעותי לתפקוד השמיעתי הינו מידת המוטיבציה של האדם לתהליך השיקום עם השתל.
שיטת מחקר: יוצג מקרה של בחורה בת 19 בעלת ליקוי תחושתי עצבי דו צידי עמוק מולד. הושתלה באוזן ימין בהיותה בת 3. תפקודה עם השתל היה בינוני -גבוה.
בגיל 11:9 שנ` עברה ניתוח שתל באוזן שמאל. עברה שיקום שמיעה לאחר הניתוח אך למרות זאת, תפקודה עם שתל זה, היה נמוך ומידת תרומתו לתפקוד השמיעתי, לא היה ברור.
כעבור שבע וחצי שנים מהניתוח באוזן שמאל, הוצע לה לחזור על שיקום אינטנסיבי לאוזן זו. הפעם הגיעה עם מוטיבציות אחרות. התקדמות התפקוד שלה בעקבות האימון היתה משמעותית ואף מפתיעה.
דיון: עבודה זו תדגיש עד כמה לגורמים שנראים לכאורה פחות קשורים באופן ישיר למצב השמיעה, כגון אישיות ומצב רגשי, תפקיד משמעותי בתהליך השיקום השמיעתי, ועשויים להביא את האדם להישגים מעבר למצופה במצבו.
