רקע ומטרות: בשנים האחרונות גובר העניין בטיפול בדיבור רציף ולא רק במילים בודדות. המחקר הנוכחי בודק אם חל שיפור בקרב אנשים עם אפזיה בשליפת מילים בדיבור בעקבות שני סוגים של טיפול מרחוק.
משתתפים: במחקר השתתפו 12 אנשים עם אפזיה בני 57-85 (ממוצע 69.3, ס"ת 8.3). המשתתפים סבלו מאירוע מוחי 47.7 חודשים בממוצע לפני המחקר (טווח 17-85 חודשים לפני הטיפול). שישה אנשים טופלו במערכת שפה כתובה ושישה אנשים טופלו במערכת שפה מדוברת באמצעות וידיאו. כל משתתף קיבל חצי שעה של טיפול, פעם או פעמיים בשבוע, במשך 13.7 שבועות בממוצע (לפחות חודשיים). לא היו הבדלים בגיל ובזמן מהאירוע בין שתי קבוצות הטיפול.
כלים: המשתתפים תיארו את תמונת הפיקניק מתוך ה-Western Aphasia Battery לפני ואחרי סדרת הטיפולים. ניתוח דגימות הדיבור התייחס למספר המילים הכולל, מספר המילים בכל אחד מחלקי הדיבר, שיעור הטעויות, ומספר יחידות המידע. כמו כן, המשתתפים מילאו שאלון שביעות רצון בתום הטיפול.
תוצאות: נמצא הבדל מובהק בין מספר המילים שאמרו האנשים בקבוצת הוידיאו לפני ואחרי הטיפול. לא נמצא הבדל מקביל בקרב המשתתפים בקבוצת השפה הכתובה. בקבוצת הוידיאו שיעור הטעויות ביחס למספר המילים היה קטן יותר אחרי הטיפול מאשר לפניו, אף שהבדל זה לא הגיע למובהקות סטטיסטית בשל גודל המדגם. בקבוצת השפה הכתובה לא היה הבדל בשיעור הטעויות בדיבור לפני ואחרי הטיפול. בקבוצת הוידיאו לא היה הבדל בין מספר יחידות המידע לפני ואחרי הטיפול, אך מטופלים בקבוצת השפה הכתובה מסרו יותר מידע לאחר הטיפול מאשר לפניו. שביעות הרצון משני סוגי הטיפולים הייתה דומה (מעל 4 בסולם של 1-5).
דיון: הטיפול בשפה כתובה הוביל לעלייה במספר יחידות המידע שנמסרו על ידי המטופלים ואילו הטיפול בקבוצת הוידיאו הוביל לעלייה במספר המילים, ללא עלייה במספר יחידות המידע. אפשר להסביר חלק מהעלייה במספר המילים בהערות של המטופלים המתייחסות לקשיי השליפה שלהם. שביעות הרצון של המטופלים משני סוגי הטיפולים מרחוק הייתה גבוהה מאוד.
