רקע: רבים מהילדים בעלי לקויות התפתחותיות מתאפיינים בעיכוב שפה משמעותי, שמעלה את הסבירות להתרחשות כשלים תקשורתיים. על מנת להתמיד בתקשורת לאחר כשל עליהם להשתמש באסטרטגיות תיקון תקשורתי.
מטרה: המחקר בחן כשלים תקשורתיים ואסטרטגיות תיקון בקרב תלמידים בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית (להלן: מש"ה) וכן את הקשר בין שימוש באסטרטגיות תיקון והפסקות תקשורת ובין מאפיינים בסביבה התקשורתית: אינטנסיביות הקשר בין השותף התקשורתי לבין הילד (יומי לעומת שבועי) וסוג הכשל התקשורתי.
שיטה: 12 תלמידים בעלי מש"ה צולמו במהלך פעילויות שגרתיות בבית הספר באינטראקציות עם אנשי צוות שונים בעלי קשר יומי לעומת שבועי. כל ילד צולם מול 4 אנשי צוות לכל זוג שתי תצפיות.
ממצאים: נמצא קשר חלקי בין אסטרטגיות תיקון ובין סוג הכשל והפסקות תקשורת. נמצא קשר בין התעלמות להפסקת תקשורת. נמצא הבדל בין קבוצות אנשי הצוות (יומי לעומת שבועי) בשימוש בכשל תקשורתי אחד ובשימוש באסטרטגיית תיקון אחת. זוהתה אסטרטגיית תיקון חדשה מסוג החלפת שותף תקשורתי.
דיון: תלמידים בעלי מש"ה משתמשים באסטרטגיות תיקון ועושים התאמה מסוימת בין האסטרטגיה לסוג הכשל. רב הכשלים ואסטרטגיות התיקון אינם קשורים לאינטנסיביות הקשר בין התלמיד לאיש הצוות. בקשת הבהרה הינה סוג כשל מועדף שמעודד שימוש באסטרטגיות תיקון בעוד התעלמות מעודדת הפסקות תקשורת.
