מטרה: עמידה על הדילמה הטיפולית לשיקום שמיעה המתאים לילדים עם חרשות מולדת וספק לקיומו של עצב השמיעה.
רקע תאורטי: שתל שבלול הוא טיפול הבחירה לליקוי שמיעה תחושתי עצבי חמור-עמוק בהעדר תגובה מספקת לשיקום במכשירי שמיעה. תפקודו של השתל מחייב קיומו של עצב שמיעה. קיומו של עצב השמיעה ניתן להוכחה באמצעות MRI או תגובה ב-ABR לגירוי חשמלי של השבלול. בהעדר הוכחה לקיומו של עצב השמיעה עולה השאלה מה הטיפול המתאים ביותר.
אוכלוסית המחקר: שני ילדים עם ליקוי שמיעה עמוק מולד האחד בן 20 ח` והשני בן 5 שנים, ללא תגובות בגירוי מירבי ב- ABR וללא הדי שבלול או Cochlear Microphonics. בשני המקרים בהדמיה לא ניתן היה לזהות עצב שמיעה בבירור אם כי זוהו שני ענפים של העצב הוסטיבולרי.
תוצאות: שני הילדים הושתלו בשתלי קוכליאר פרידום: הילדבן 20 החודשים הושתל בשני הצדדים ובן ה-5 שנים בצד שנראה הדמיתית טוב יותר. בכל 3 האוזניים המושתלות לא ניתן היה לקבל תגובות במדידת NRT בזמן הניתוח ובהדלקת השתל. בתקופה של 4-6 שבועות לאחר הדלקת השתלים נקבלו תגובות ב-NRT אשר עוררו בתגובה לעוצמות זרם גבוהות תוך הרחבת רוחב הפולס. כשנתיים וחצי לאחר ההשתלה הילד הצעיר, מראה התקדמות שפתית ותקשורתית איטית, גם בשימוש בשפת הסימנים. הוא מגיב לשמו, מזהה צלילי לינג, מזהה מילים בודדות בסט סגור ומנסה לחקות הברות. הילד השני, 10 חודשים לאחר ההשתלה, מראה התקדמות הן בתפיסה השמיעתית והן ביכולת ההפקה. עדיין מתקשר בעיקר בשפת הסימנים.
דיון: במקרה של ליקוי שמיעה תחושתי עצבי מולד, אם ההדמיה אינה שוללת אפשרות לקיומו של עצב השמיעה השתלת שתל שבלול עשויה להיות האפשרות הסבירה יותר למתן גירוי שמיעתי. הבדיקות המוקדמות אינן יכולות לחזות באמינות את תרומתו של השתל. בהעדר תגובות NRT באמצעות מערך אלקטרודות תוך שבלולי סביר שלא היו מתקבלות תגובות גם לגירוי פרומטוריום חוץ-שבלולי. ביחס לתוצאות השתלת שתל שבלול, עבור חלק גדול מהילדים האפשרויות הטיפוליות האחרות נחותות מבחינת שמיעה ושפה ומורכבות יותר מבחינת ההליך הכירורגי והשיקומי.
