רקע: ההישענות על מידע הקשרי תורמת ליכולת תפיסת הדיבור בילדים עם שמיעה טיפוסית (ש"ט) כבר בתקופה הגן. לעומתם, ילדים עם ליקוי בשמיעה (לק"ש) מראים תמונה הטרוגנית, בתלות במאפייני הגירויים, ומאפיינים הקשורים ללק"ש, לעזרים הסנסוריים, ועוד. המחקר הנוכחי התמקד בראשיתה של התפתחות התפיסה השמיעתית של מילים בהקשרי משפט, ומשפטים, בפעוטות עם ש"ט ועם לק"ש, בשימוש במטלה של מר תפו"א (Mr. Potato Head Task - Robbins, 1996).
משתתפים: 117 פעוטות עם ש"ט ו – 28 פעוטות עם לק"ש, בטווח הגיל שבין 23-48 חודשים, ללא בעיות התפתחות נוספות. הלק"ש היה ברמות חומרה מגוונות, והשימוש בעזרים הסנסוריים כלל: 39% מהפעוטות מרכיבים מכשירי שמיעה; ו - 61% מהפעוטות משתמשים בשתלי שבלול. מחציתם מתחנכים בתקשורת אוראלית, ומחציתם בתקשורת סימולטאנית. כל המשתתפים דוברי עברית, הבעתם תאמה לשלב הדקדוקי המוקדם/המאוחר.
כלי המחקר: מטלת "מר תפוח אדמה" הועברה לכל הנבדקים, לאחר שעברה התאמה לעברית. נמצאה עקביות פנימית גבוהה בתפיסת המילים והמשפטים בכל קבוצות הנבדקים.
תוצאות: בקרב הנבדקים עם ש"ט נמצאה התפתחות הדרגתית בתפיסת המילים והמשפטים עד לגיל שלש שנים, בהתאמה למורכבות המטלות. העלייה בגיל הסבירה כמחצית מהשונות בהישגים. ההתפתחות בפעוטות עם לק"ש עם העלייה בגיל הייתה הטרוגנית: התפקוד של פעוטות עם לק"ש היה נמוך מהתפקוד של הפעוטות עם ש"ט מותאמי גיל כרונולוגי. לא נמצא הבדל בתפקוד של פעוטות עם לק"ש בהשוואה לפעוטות עם ש"ט תואמים בגיל עפ"י הניסיון השמיעתי. התפקוד של פעוטות עם לק"ש נמצא קשור לרמות החומרה של הלק"ש, אך לא נמצא קשר לסוג העזרים הסנסוריים, לשיטת התקשורת או לשנות השכלת האם.
בהרצאה יידונו ההשלכות הקליניות של ממצאי המחקר.
