מרבית המחקרים הבוחנים את יכולות תפיסת הדיבור בקרב ילדים ליקויי שמיעה מתמקדים במטלות זיהוי אותות דיבור במצבי שקט או על רקע רעש. מטרת העבודה הנוכחית הייתה לפתח כלי שיבחן הבנת הדיבור במצב רגיל ובדיבור דחוס על ידי שימוש בסרטונים מצוירים בקרב אוכלוסייה זו.
במחקר השתתפו 21 ילדים (7-9 שנים) בעלי שמיעה תקינה. הילדים צפו בשני חלקים של סרטון מצויר במהירות רגילה ובדחיסה של 60%. המטלות כללו:
1. שחזור של הסיפור שהוצג בסרטון;
2. שאלות בחירה מרובה אודות תוכן הסרטונים;
3. מבחן תפיסת מילים חד הברתיות ביחסי אות רעש של dB0;
4. מטלת עיבוד חזותי ואוצר מילים מתוךWISC .
הממצאים הצביעו על ציונים נמוכים משמעותית בשחזור הסיפור במצב של דיבור דחוס בהשוואה לדיבור רגיל. בשאלות לא נמצאו הבדלים מובהקים בין המהירויות. נמצא מתאם חיובי בין גיל הנבדקים לבין התוצאות במבחן תפיסת מילים חד הברתיות. כמו כן, נמצאו מתאמים חיוביים בין גיל הנבדקים, השאלות בסרטון הדחוס, ותוצאות המבחן לתפיסת מילים חד הברתיות.
ממצאי המחקר מראים את רגישות מטלת שחזור הסיפור לקצב הצגת הסרטון בילדים שומעים. תוצאות אלו מהוות בסיס לבחינת אוכלוסייה לקוית שמיעה והתאמת תכניות שיקום ואימוני שמיעה בהתאם לתפקודם.
