ריתמוס ומשמעות בשירת זך

ריתמוס ומשמעות בשירת זך

הריתמוס הוא, לדעת רבים, האלמנט המרכזי ביותר שבאמצעותו ניתן להבחין בין שירה לפרוזה. לפיכך – לסוגית הקשר בין הריתמוס ושאר האלמנטים הצליליים הרווחים בשירה (משקל, חרוז, מצלול וכו`), דהיינו, מכלול הרובד הריתמי והצלילי, לבין מכלול הרובד הסמנטי, חשיבות מיוחדת להבנת האפקט השלם של השיר על קוראיו. ואם זה כך בדרך כלל – קל וחומר במקרה של שירת זך, שהרי זך העמיד את נושא הריתמוס לא רק כאלמנט חדשני מרכזי בשיריו אלא גם בהגותו השירית, בביקורת שלו על שירת אלתרמן ובספרו "זמן וריתמוס אצל ברגסון ובשירה המודרנית".

נושא היחסים בין הרובד הצלילי לרובד הסמנטי בשירה העסיק לא מעט את מחשבת השירה העברית ומחקרה במחצית השנייה של המאה ה-20, במיוחד במחקריהם של בנימין הרשב, ראובן צור, הרי גולומב ובמחקרי שלי ("חרוז ומשמעות", מוסד ביאליק ואונ` ת"א 1993); אך חידת האפקטיביות של הריתמוס בשירי זך ותרומתו למשמעות השירית של שיריו עדיין ממשיכה לסקרן ולאתגר את קוראיו וחוקריו.

בהרצאתי אתמקד במספר שירים-לדוגמא של זך משירתו המוקדמת והמאוחרת, ואנסה להראות כיצד הרובד הריתמי והצלילי (משקל, חרוז, מצלול, ריתמוס וכו`) מתגבר וממחיש את הרובד הסמנטי ויוצר אותה אחדות נדירה, חד-פעמית, של צורה ותוכן, של ריתמוס ומשמעות.