קבורתם של מתאבדים בחלקה מיוחדת בבית הקברות נתפסת כאחד המאפיינים המובהקים של התגובה ההלכתית למעשה ההתאבדות. בהרצאה אתחקה אחרי התפתחותה של הלכה זו, שאיננה מופיעה ב"שולחן ערוך", והתפתחה במאות השנים האחרונות. הסקירה ההיסטורית מתבססת על מגוון מקורות הלכתיים הכוללים בין השאר כתבי יד, שטרם נידונו, ספרות הלכתית קודיפיקטורית וספרות השו"ת.
בעוד שחקר ההיסטוריה ההלכה נוטה להתמקד בהשפעות החיצוניות הגורמות לשינויים בשיח ההלכתי, מקרה המבחן של קבורת מתאבד פותח צוהר למסלול מקביל של התפתחות פנימית בתוך השיח ההלכתי, שרק בשלבים מאוחרים יותר, מתקשרת לרוח הזמן.