המשבר השבתאי הוציא שם רע לרעיון המשיחי – הוא שיווה לו אנרכיזם, דחפים כאוטיים והרפתקנות מגלומנית. ואולם, הרעיון המשיחי, במקורו, אינו אלא תבנית היסטורית נורמטיבית, שהוראתה כינונה המחודש של ממלכתיות יהודית בארץ ישראל. פרדיגמה, שהרמב"ם הניח ב"הלכות מלכים ומלחמותיהם", לפיה מלך המשיח הנו דמות פוליטית, אשר בכוננה ממלכתיות ישראלית מחודשת, הוא פועל מתוך מהלכים ארציים, רציונליים וקונקרטיים.
ברי, כי רעיון זה היה לרכיב מרכזי בתולדות ישראל ובסיס לשאיפה לגאולת ישראל, כווקטור לגאולה אוניברסאלית.
ואכן מגירוש ספרד עד למשבר השבתאי, היה זה טיבו ומהלכו של הרעיון המשיחי בפזורה הספרדית. הוא בא לידי ביטוי באופנים הבאים: פעילות מדינית-צבאית (דוד הראובני ושלמה מלכו); פעילות יישובית (דון יוסף נשיא ודונה גרציה); פעילות מדינית-כלכלית – חרם אנקונה (דונה גרציה); פעילות משיחית-מחוקקת – (הרבנים יעקב בירב ויוסף קארו); פעילות אינטלקטואלית-רעיונית המעניקה משמעות גאולית לגירוש ספרד ולהשלכותיו (דון יצחק אברבנאל, הרב לוריא אשכנזי, הרב שלמה אלקבץ, רבי יוסף קארו והרב מנשה בן ישראל). הרעיון המשיחי המונח ביסוד כל אלה, אפוא, לא היה מופשט-עיוני, מטה-היסטורי, אלא מעשי-אופרטיבי-היסטורי. מיותר לציין, שיסודות אלה יאומצו על ידי הציונות, בבוא הזמן.
משפרץ המשבר השבתאי, תגובות הפזורות היהודיות השונות היו קוטביות ובכך משבר זה היה לקו פרשת מים ביחס לרעיון המשיחי: בשל חשיבות רכיב זה בזהות היהודית, בפזורה הספרדית הוחלט לשקמו ולבארו מחדש, תוך הבהרת משמעותו המקראית והאוטנטית ולדבוק בו; בפזורה האשכנזית הוא נדחה ל"אחרית הימים" וחדל, מהיות רעיון מוחשי וזאת מפני האימה שאחזה באותה הפזורה, פן תשוב משיחיות שקר. זה מסביר מדוע לימים, האנטי-ציונות תאכלס יותר את הפזורה האשכנזית מאשר הפזורה הספרדית.