"Out of the Strong Came Forth Sweetness": Jewish Supportive Responses to the Nuremberg Laws.

חוקי הגזע הנאציים, הידועים בשם "חוקי נירנברג", הוצגו בוועידת נירנברג ב15 בספטמבר בשנת 1935. עיקרם של חוקים אלו מדבר על כך שיהודים לא יוכלו להיות אזרחי הרייך הגרמני אלא נתינים או זרים, ולפיכך אינם שווי זכויות. ובנוסף לכך פורסמו האיסור לקיום יחסי אישות עם יהודים, ואיסור הנפת הדגל הגרמני (אך מותר להם להניף דגל `בצבעים יהודיים`).

לאחר שפורסם הנוסח המלא של החוקים ב19.9.1935, מדווחים העיתונים היהודיים והכלליים באירופה על החוקים בכותרות לוחמניות: `די חרפה פון 20-סטן יארהונדערט [חרפת המאה ה-20];; שעדלעכע יידן-געזעץ [חוק-יהודים מביש]; "אין כאן אלא שנאת־גזע עיוורת ששמה האמיתי הוא: בהמיות"

ההרצאה תחשוף שני ציבורים יהודיים שדווקא קיבלו את החוקים בצורה מאופקת ואולי אף באהדה מסויימת.

העיתונות החרדית באירופה לא ראתה את החוקים החדשים כדבר יוצא דופן מעבר למצב הגרוע בו היו יהודי גרמניה מאז עלתה המפלגה הנאצית לשלטון, ואף בירכה (במידת מה) על האיסור לקיים יחסי אישות עם מי שאינם יהודים- דבר שתאם היטב את חוקי התורה. הדבר שיותר כאב לציבור זה הוא ההכרה בדגל הציוני כדגל היהודי שאותו מותר להניף....

גם בעיתונות הארץ ישראלית ניתן לגלות נימה אוהדת לחוקים אלו. בהרצאה נגלה כיצד עיתונות זו ראתה בחוקי נירנברג זרז שיאלץ את יהדות גרמניה המתבוללת לאמץ גישה יותר לאומית וציונית, "ויכריח" את יהדי גרמניה להרגיש שייכות עם זהותם הלאומית, כלומר, עם הציונות.

לסיכום: שתי קבוצות שונות מאוד בעם היהודי, מקבלות באהדה מסויימת את חוקי נירנברג, משום שהדבר משרת את מטרותיהם הפוליטיות/דתיות.