Becoming Religious: Religious Socialization in the Hakibbutz Hadati Movement

סוציאליזציה הינו המושג המרכזי באמצעותו בוחנת הסוציולוגיה את תהליך התהוות הדתיות , כששני סוכני הסוציאליזציה הדתית המשמעותיים ביותר הם המשפחה וקבוצת השווים אך גם לקהילה תפקיד חשוב בתהליך זה. מטרת המחקר לתאר ולאפיין את הסוציאליזציה הדתית בתנועת הקיבוץ הדתי, כפי שהיא נראית מנקודת מבטם של הצעירים הדתיים.

המחקר, בגישה האיכותנית, משתמש בראיון פתוח חצי מובנה ובניתוח פרוטוקולים של אספות בקיבוצים. רואיינו 31 צעירים וצעירות בגילאי 23 – 30. כולם נולדו וגדלו בקיבוץ דתי. הראיונות תוכתבו ונערך ניתוח תוכן איכותני.

נמצאו שלושה מודלים של תהליכי התהוות הדתיות: משבר, רציפות וחיפוש. המשתייכים למודל המשברי מתארים תהליך הבנוי ממספר שלבים וכולל ציוני דרך משמעותיים. יש בו יציאה להתנסות בחיים חילוניים וחזרה לדתיות. המודל הרציף מאופיין ברציפות והמשכיות, הצעירים המשתייכים אליו ממשיכים את דרך הוריהם ומאמצים את אורח החיים הדתי ואת השקפת העולם הדתית כמעט ללא התלבטות. מודל החיפוש מאופיין בהצבת סימני שאלה, בחינה ובדיקה של העולם הדתי. הוא שונה מן התהליך המשברי בכך שמדובר בתהליך ממושך של חיפוש ובדיקה ולא באירועים מיוחדים ותפניות בחיים.

המשפחה מופיעה יותר מכל סוכן סוציאליזציה אחר בדברי המרואיינים ואילו בית הספר ובית הילדים תוארו כתורמים מעט מאוד לעיצוב הדתיות של חניכיהם. זאת, למרות שהתנועה הקיבוצית צמצמה את תפקידיה של המשפחה והעבירה חלק מהאחריות לחינוך הילדים לקהילה. כמו כן, קבוצת השווים ו"הרחוב הקיבוצי" נמצאו משמעותיים ביותר בסוציאליזציה הדתית של בני הקיבוץ הדתי. שני גורמים משמעותיים אלה עשויים להשפיע בכיוונים מנוגדים של הגברת הדתיות של הפרט או החלשתה.