רקע: דמנציה מתקדמת היא מחלה נוירו-קוגניטיבית נרכשת ופרוגרסיבית המאופיינת בתוחלת חיים קצרה. יחד עם הפגיעה בתפקוד הקוגניטיבי ובעצמאות היומיומית, סובלים המטופלים מהפרעות באכילה ובבליעה. מטרת העבודה להעריך את הגורמים המשפיעים על ההחלטות הטיפוליות של אנשי מקצוע- קלינאי-תקשורת, צוות-סיעודי, דיאטנים ורופאים, בנוגע להזנת אנשים עם דמנציה מתקדמת.
שיטה: שאלון למילוי עצמי.
תוצאות: השתתפו 86 נבדקים: 25 קלינאי תקשורת; 30 אחים סיעודיים; 25 דיאטנים ו-6 רופאים.
נמצאה השפעה של מספר גורמים על ההחלטות הטיפוליות של אנשי המקצוע: שליטה בידע מקצועי עדכני, מקצוע המשיב, מידת התנסותו במסגרת המקצועית והמשפחתית, אופן התייחסותו לאמונות המתייחסות להזנה ועמדות ביחס להזנה מלאכותית. בנוסף, נמצא פער בין ההחלטות הטיפוליות לבין העדפות איש המקצוע עבור עצמו בהחלטה אודות הזנה מלאכותית, לו היה במקום מטופליו. לבסוף, נמצא קשר בין העמדה הרואה בהכנסת צינור להזנה מלאכותית הכרח במטופלים עם דמנציה מתקדמת לבין ההחלטה להזין מטופל שהביע סירוב מפורש להזנה זו.
מסקנה: ממצאים אלו למעשה משקפים את מורכבות הזנת מטופלים עם דמנציה מתקדמת. ממצאי המחקר מציגים השפעה של גורמים, לאו דווקא מקצועיים, על החלטות הצוות המקצועי. נראה כי איש המקצוע אינו תומך באופן מלא בפתרון שמציע למטופליו, דבר המתבטא בפער שהציג איש המקצוע בין המלצתו למטופליו לבין העדפתו עבור עצמו. עולה צורך ביצירת פרוטוקול התנהלות אחיד אשר ייתן מענה גם למאפיינים מוסריים, חברתיים וערכיים, נוסף על מאפיינים קליניים מקצועיים. חשוב שכחלק מתהליך בחירת בשיטת הזנה, יתקיים דיון המערב את העדפות המטופל ומשפחתו לשם בחירת אלטרנטיבה המתאימה לו ביותר. העדפת המטופל יכולה לבוא לידי ביטוי באמצעות `הנחיות רפואיות מקדימות` במידה וניתנו בשלבים מוקדמים יותר או על ידי מינוי מיופה כוח מטעמו.
