רקע: גמגום הוא הפרעת דיבור מורכבת ורב- מימדית, המציבה אתגרים למטופלים, למשפחותיהם, ולמטפלים. קלינאי תקשורת המטפלים בגמגום נדרשים להכשרה מקצועית רחבה ומעמיקה. בחינת תחומי הטיפול של קלינאי תקשורת מעלה כי רבים מהם כלל אינם עוסקים בטיפול גמגום. בספרות מוצעים לכך מספר הסברים, בהם חוסר עניין אישי של קלינאי התקשורת, חוסר בטחון בנוגע למידת הכשרתם, או רתיעה מטיפול בו קיימת מידה רבה של חוסר ודאות לגבי שיעורי ההצלחה הטיפולית. עבודות מועטות בלבד התייחסו לקווי האישיות של קלינאי תקשורת המטפלים בגמגום. מטרת מחקר זה הייתה לבדוק את מאפייני האישיות של קלינאי תקשורת המטפלים באנשים מגמגמים, לעומת קלינאי תקשורת המטפלים באנשים עם הפרעות דיבור אחרות, ולנסות לאפיין קבוצה זו.
שיטה והליך: למחקר גויסו 112 קלינאי תקשורת המטפלים בהפרעות שפה, מתוכם 44 המטפלים בגמגום והפרעות שטף. המשתתפים מילאו שני שאלונים אינטרנטיים: א. שאלון רקע שכלל מידע לגבי עיסוקם כקלינאי תקשורת בכלל, ולגבי הטיפול בגמגום בפרט ("האם אתה מרגיש בטחון מקצועי בטיפול בגמגום?", "האם אתה נהנה מטיפול בגמגום?"), ב. שאלון "חמשת גורמי האישיות" (NEO-FFI) (שלום-אסרף, 2013), הכולל שישים היגדים המתייחסים למאפייני אישיות שונים (כגון: פתיחות, מוחצנות, נוירוטיות).
תוצאות ודיון: ניתוח השאלונים העלה כי קיימים הבדלים בין קבוצת קלינאי התקשורת המטפלים בגמגום, לעומת אלו שאינם מטפלים בתחום זה. ממצאים אלו תומכים בכך שהבחירה בטיפול בגמגום קשורה גם בתכונות אישיות של המטפל. תוצאות המחקר יוצגו בפירוט, ויערך דיון בהשלכותיהן.
