Transforming “Green” to “Ben Gurion” and the Hebraized Surnames of other Zionist Leaders: A Socio-Political Perspective on a Socio-Linguistic Phenomenon

אחד מעמודי התווך האידיאולוגיים והמעשיים במסגרת תהליך בניין האומה (Nation Building) של העם היהודי בארץ ישראל הוא תחיית השפה העברית. אחת הפרקטיקות החשובות של תכנון השפה (Language Planning) היתה עִברוּת שמות (של אנשים ושל מקומות), ובכלל זה עידוד ותימרוץ של עִברוּת שמות משפחה. תופעה זו מכונה טהרנות לשונית (Language Purism), ויש לה משמעויות פוליטיות של יצירת זהות קולקטיבית ושל ביסוס הגמוניה אל מול ה"אחרים" בחברה.

עבודה זו בודקת באופן ממוקד את התופעה של עִברוּת שמות משפחה בקרב מנהיגי ציבור, שנשאו בתפקידים בשלוש הרשויות לאורך תולדות המדינה. נערך מיפוי ומיון של מודלים שונים לאופני ההתרחשות של פעולת העִברוּת ומוצע ניתוח סוציו-פוליטי לאופי השמות המעוברתים שנבחרו. הניתוח מראה כיצד עיצוב הזהות האישית של כל אחד מהמנהיגים היה חלק מעיצוב הזהויות הקולקטיביות שהובילו אותם מנהיגים. הניתוח הפרטני של דוגמאות משקף גם את המשמעות הפוליטית של מקרים יוצאי דופן, המלמדים על תפיסותיהם של אותם מנהיגים ש`חרגו` מהנורמה המקובלת של התקופה.

בחינת תופעת עִברוּת השמות של המנהיגים בהשוואה שבין תקופות שונות, משקפת תהליכים שעברו על המערכת הפוליטית והציבורית בישראל:

• מפוליטיקה של כור היתוך לפוליטיקה של ריבוי תרבויות.
• מפוליטיקה של מרכז הגמוני-דומיננטי אחד (ציוני-חילוני) לפוליטיקה המשקפת באופן מתמיד את שינוי יחסי הכוח בין מרכז לשוליים.
• מעבר ממצב בו קבוצות אליטה עיצבו את זהותן הקולקטיבית בעזרת הכלי של טהרנות לשונית של שמות המשפחה למצב בו שם המשפחה חוזר להיות עניין פרטי ואישי, כולל כאשר מדובר באנשי ציבור.