Family, Lineage and Lands: Different Frameworks for Discussing Genealogy in Amoraic Palestine and Babylonia

בספרות חז"ל ישנה קטגוריה של אנשים שנחשבים יהודים, אך אסורים "מלבוא בקהל", כלומר להתחתן או לקיים יחסים עם יהודים נורמטיביים. בהרצאה זו אנתח מקורות אמוראיים העוסקים בפסולי החיתון, ואשווה בין חומרים המיוחסים לאמוראי בבל לאלו המיוחסים לאמוראי ארץ ישראל. באמצעות התמקדות בעולם המונחים של המקורות השונים, אראה כי אמוראי בבל וארץ ישראל נבדלים זה מזה מבחינת עצם השפה שבה הם משתמשים כדי להתייחס לתחום של פסולי החיתון. בעוד החומרים הבבליים משתמשים במונח "יוחסין", כנראה כהמשך ישיר של משנת קידושין ד,א, החומרים הא"יים נוקטים במונח "משפחה".

הבדלי המינוח הללו טרם זכו להכרה או למחקר מעמיק, והם מסייעים לנו להבין את האופנים השונים שבהם אמוראי א"י ובבל תפסו את הגניאולוגיה בכלל ואת הקולקטיב היהודי הנורמטיבי (ה"קהל"). הצעה זו חדשנית ביחס למחקרים קודמים שטענו שההבדל בין בבל וארץ ישראל הוא הבדל בין מחמירים למקילים. לטענתי, תיאור זה אינו מתאים להרבה מן החומרים האמוראיים. בהרצאה אציע להסיט את המוקד לשפה ולמסגרות השיח של החומרים האמוראיים, ובאמצעות זו לצייר תמונה עשירה יותר של שוני בין אמוראי בבל וא"י.

בהרצאה אציג את המקורות התנאיים שמהם אמוראי א"י שאבו את השפה של "משפחה", ואתחקה אחר הרקע המקראי והבתר-מקראי של המונחים המתחרים "יוחסין" ו"משפחה". לאחר מכן אעמוד על חידוש שחל בחומרים הבבליים והוא המעבר למיפוי גיאוגרפי כדי לסווג את טיב הייחוס של התושבים. ביטוי טרמינולוגי למעבר זה הוא השימוש במונח "ארצות". לבסוף אדון במשמעויות הרחבות של הבדלי המינוח, שאינם רק סמנטיים, אלא מבטאים דרכים שונות לעצב את המסגרות החברתיות שעליהן האיסור מוחל, ואופנים שונים לבנות את היחס שבין הפרט לעם, ואת הקולקטיב שממצע ביניהם: המשפחה או האיזור הגיאוגרפי.