סינון שמיעה מתבצע לכל הילודים לאחר הלידה. יילודים המשתייכים לקבוצת סיכון גבוה ללקות שמיעה, ללא קשר לתוצאות בדיקת הסינון, נדרשים להגיע למעקב שמיעה במכון אודיולוגי, עד לקבלת אודיוגרמה מלאה. בחוזר משרד הבריאות לא מופיעה המלצה לגבי סוג המעקב ותדירותו.
בעבודה זו בדקנו את תוצאות מעקב השמיעה של אותם יילודים שעברו את בדיקות סינון השמיעה בבית החולים הדסה ושייכים לקבוצת סיכון ללקות שמיעה, ועל כן הומלץ עבורם מעקב. מתוך 3721 יילודים עם סיכון גבוה ללקות שמיעה שעברו בהצלחה את תכנית הסינון, שבו למעקב במכון השמיעה בהדסה 905 (24%) תינוקות וילדים.
תוצאות המעקב הצביעו על כך ש 70.6% מהנבדקים היו בעלי שמיעה תקינה, 23.8% נמצאו כבעלי לקות שמיעה הולכתית, אצל 4% מהנבדקים תוצאות המעקב היו עדיין בספק מסיבות שונות, ורק 14 נבדקים המהווים 1.5% מהנבדקים נמצאו כבעלי לקות שמיעה תחושתית- עצבית.
הנבדקים שנמצאו כבעלי לקות שמיעה תחושתית עצבית, למרות שעברו את סינון השמיעה בהצלחה, השתייכו לקבוצות הסיכון הבאות: שהייה מעל 5 ימים בפגייה הכוללת יילודים שנולדו במשקל לידה נמוך, לקות שמיעה ידועה במשפחה, והידבקות בנגיף ה-CMV.
יש לציין כי בחלק מהמקרים היה ניתן למצוא הסבר מניח את הדעת לסיבה שעברו את הסינון:ב 2 מקרים היתה עדות לפרוגרסיביות בליקוי, ב 5 מקרים דרגת הלקות היתה קלה או בתדרים גבוהים בלבד ועל כן יכלו לעבור את הסינון, ועוד 3 מקרים היו מקרי נוירופטיה עצבית שנולדו לפני 2010 עת הוכנסה בדיקת ה AABR לתכנית הסינון. עם זאת, עדיין נותרו 4 מקרים לא מוסברים.
בהתאם לממצאים שעלו ממחקר זה, ביקשנו לבחון מחדש את מתכונת המעקב הנוכחית. ולנסות להגדיר מחדש איזה מעקב שמיעה מומלץ ומה תדירותו בקרב תת קבוצות של אוכלוסיית הסיכון הגבוה.
