רקע תאורטי: CDS הינו דיבור המופנה לילד ומוגדר כתצורת שפה מיוחדת, המיוחסת לקהילת הדוברים, ומופנית לילדים צעירים, שלרוב אינה זהה לדיבור בין מבוגרים (Ferguson, 1964). ה- CDS מאופיין במשפטים קצרים, פשוטים וברורים (Pine, 1994; Snow, 1972), מוגבלים ל"כאן ועכשיו", מלווים בשימוש רב בהבעות פנים וג`סטות, בשינויי עוצמה וגובה טון וחזרות מילוליות רבות (Owens, 2014). אוכלוסיית ה- ASD בעלת מאפיינים ייחודיים, מבחינה תקשורתית ומבחינת מרכיבי השפה (שטיימן, 2009). כיוון שישנם מעט מחקרים בתחום ה-CDS בילדים עם ASD ובמיוחד בתחום התחבירי, עלה הצורך במחקר זה.
מטרת המחקר: לבחון האם יש הבדל במבנה התחבירי והכוונות התקשורתיות, בין אוכלוסיית הורים לילדים עם ASD לבין הורים לילדים עם התפתחות תקינה, בשלב החד מילי.
שיטת המחקר: אוכלוסיית המחקר כללה 12 הורים: 6 הורים לילדים עם ASD (בגיל ממוצע של 2.6 שנים) ו- 6 הורים לילדים עם התפתחות טיפוסית (בגיל ממוצע של 1.7 שנים). נאספו הקלטות של דיאדות במהלך משחק חופשי. ההקלטות תומללו ונותחו על פי המבנה התחבירי של המבע והכוונות התקשורתיות שהמבע נושא עימו.
תוצאות המחקר: לא נמצא הבדל מובהק בשימוש בכוונות תקשורתיות בין שתי אוכלוסיות המחקר. עם זאת, נמצא הבדל מובהק במורכבות התחבירית ב- CDS לטובת קבוצת ההורים לילדים עם ASD. נמצא כי הורים לילדים עם ASD משתמשים ביותר משפטים פשוטים ופחות במילים בודדות וצירופים שמניים, בהשוואה להורים לילדים עם התפתחות טיפוסית.
דיון ומסקנות: השימוש הכמותי בסוגי הכוונות התקשורתיות בין שתי קבוצות ההורים היה דומה, אולם נמצא הבדל במורכבות התחבירית. ייתכן שהמאפיינים התקשורתיים הנלווים ל-ASD הם אלו המעצבים, בין היתר, את המבנה התחבירי של ה- CDS וגורמים לשימוש ביותר משפטים בעלי מורכבות תחבירית גבוהה יותר. ההשלכה הקלינית של המחקר היא הצורך בהדרכה הורית לפישוט הרמה התחבירית של השפה עבור ילדים עם ASD.
