Jacob Sapir, Babylonian Jewry, and the Baghdadi Jewish Diaspora

על יהדות בבל (לימים עיראק) במאה ה-19 נכתב לא מעט, וממגוון רחב של פרספקטיבות ונקודות מוצא.

מאידך קורות פזורת הסחר היהודית הבבלית לוקות בחסר מבחינה היסטוריוגרפית. ראשיתה של פזורה ייחודית זו במטרופולין הבגדאדי של סוף העשור הראשון של המאה ה-19. עד מלחמת העולם השנייה הצליחה פזורה זו לתקוע יתד בכל חבלי הארץ שהיו נתונים תחת שלטון בריטי קולוניאלי.

את השלבים הראשונים של גיבוש קהילת סוחרים זו לכלל קולקטיב יהודי בסיטואציה קולוניאלית על אדמת הודו הבריטית ליווה מקרוב השד"ר הירושלמי והנוסע האשכנזי, יעקב ספיר (1885-1822), שהגיע לחוף מאלבר מעדן בשנת 1860. עד אז הייתה `יהדות הודו` בבחינת חידה אתנית ועוד יותר מכך, שריד אפשרי של עשרת השבטים האבודים, לכל דורש מבחוץ. ספיר היה הנוסע הראשון שעשה סדר בין החטיבות השונות שהרכיבו את הפסיפס האנושי והאקזוטי המדובר, והוא עשה את מלאכתו נאמנה כפי שאנו למדים מן הכרך השני של ספרו `אבן ספיר (מגנצא תרל"ד).

בהרצאתי אתן את דעתי לדינמיקה בין פזורה לבין קהילת אם העומדת ביסוד המיפוי האתנוגרפי שהציע ספיר. אף על פי שלא ביקר בבגדד גופא, בעל `אבן ספיר` סיפק לנו מקור ראשוני מיוחד במינו להבנת הפילוח החברתי והכלכלי של יהדות בבל החל מאמצע המאה ה-19. במילים אחרות אי אפשר להבין את התקופה הקריטית הזאת בתולדות יהודי עיראק לימים, גם במאה ה-20, מבלי לתת את הדעת לפזורת הסחר שצמחה מתוכה ולימים גם החלה להאפיל על קהילת האם שלה מבחינות רבות. על כך השכיל יעקב ספיר לנסח תובנות חשובות והן שתעמודנה במוקד דבריי.