בספרות נוהגים לכנות כל מופע של אחד או יותר משבעת מיני הצמחים בהם נשתבחה הארץ, כפי שמצוין במקרא (דברים ח 7-8), כ״שבעת המינים״. בהרצאה זו נראה שבכל מופעי האמנות היהודית מהעת העתיקה דרך ימי הביניים והרנסנס ועד לחידוש האמנות בארץ ישראל אין שום מופע של שבעת המינים כקבוצה מאובחנת. גם כשמופיעים חלק ממינים אלה- אין הקשר ל״שבעת המינים״ כפי שאנו מכירים כיום. רק עם חידוש ההתיישבות היהודית בארץ ישראל והתחלת האמנות הישראלית, מופיעים שבעת המינים כקבוצה מיוחדת. תפוצת הקבוצה הולכת וגדלה עם השנים ומתפשטת מההתישבות הכפרית וחגיגות הביכורים החילוניות, אל האמנות בערים ובכל מגזרי האוכלוסיה, כולל האוכלוסיה החרדית. מוטיב ״שבעת המינים״ נעשה חביב ומקובל על כל האוכלוסיה בישראל, וכמעט שאינה מובחנת מחוצה לה. הוא מצוי בהקשרים דתיים וחילוניים וגם כעיטור קישוטי ללא הקשר מיוחד. כיום נקשר מוטיב זה גם לחגיגות ט״ו בשבט שמתגברות בשנים האחרונות, למרות שאין לכך כל ביסוס טקסטואלי.