בעולם המקרא מנהיגות לאומית היא נחלתם הכמעט בלעדית של הגברים. הם מנהיגי העם והאומה, ופועלים במרחב הציבורי, ואילו מקומן של הרעיות והאימהות הוא במרחב הפרטי, הביתי. לכאורה ההבחנה המגדרית במקרא היא ברורה, אולם שירת דבורה (שופ` ה) מציגה אפשרות אחרת של מנהיגות – השוזרת זה בזה את עולם המנהיגות ועולם האימהוּת המנוגדים כביכול.
דבורה מייצגת מודל נשי יוצא דופן, אשר אינו מתאים ל"קוד האימהוּת" המקובל במקרא. דמותה, כפי שהיא מעוצבת בסיפור ובשירה בשופטים ד–ה, מציבה מודל של אישה שהיא אישיות ציבורית ומנהיגה רוחנית ומדינית, ויתרה מכך, היא מאפשרת לבחון מחדש את ערך האימהות כמאפיין מגדרי. שירת דבורה (שופ` ה) מציגה את האפשרות שאימהוּת בעולם המקרא אינה רק אימהות ביולוגית, אלא יכולה לייצג גם מנהיגות לאומית משובחת.
שזירתם של מוטיב האימהוּת ומוטיב המנהיגות לאורך שירת דבורה (שופ` ה) מציגה מודל יוצא דופן של מנהיגות שהיא פורצת דרך מבחינה מגדרית בשלבה יחד שני מרחבים נפרדים, שני עולמות שהם לכאורה מנוגדים.
זאת ועוד, בחינת מאפייני מנהיגותה של דבורה באמצעות תאוריות עכשוויות מתחום הפסיכולוגיה החברתית מלמדות שמנהיגותה של דבורה הינה מנהיגות מעצבת וכריזמטית. בהרצאתי אציג מאפיינים אלה ואדגים כיצד הם באים לידי ביטוי בשלל האמצעים הרטוריים הננקטים בשירת דבורה, המשמיעה את קולה את המנהיגה הלאומית.