מבוא: כשל שתל הינו הסיבה השכיחה ביותר לניתוח רביזיה של השתלה שבלולית. כשל שתל שבלול יכול להיות להופיע באופן פתאומי עם הפסקה מידית בתפקוד השמיעתי (`כשל קשה`). כשל המופיע באופן הדרגתי, עם ירידה פרוגרסיבית בתפקוד השמיעתי או הופעה של תסמינים לא שמיעתיים הקשורים לשתל השבלול, כאשר השתל ממשיך לתפקד בהיבט השמיעתי, מוגדר כ`כשל רך`.
מטרה: לאפיין את המושתלים שעברו ניתוח רביזיה עקב כשל שתל ולהעריך את התפקוד השמיעתי לאחר ניתוח להחלפת השתל.
שיטות: מחקר רטרוספקטיבי הכולל 63 מקרים של כשלי שתל שבלול (11 במבוגרים ו-52 בילדים), שאובחנו ועברו ניתוח להחלפת שתל שבלול בין השנים 1998 ו-2016. מידע אודות מאפייני החולים, תסמינים טרום ההשתלה, הממצאים בדוחות ניתוח הכשלים של החברות והתוצאות הרפואיות והשמיעתיות לאחר ניתוח להחלפת השתל נאספו ועובדו.
תוצאות: היו 32 מקרים של `כשל רך` ו-30 מקרים של `כשל קשה`. במבוגרים מרבית הכשלים היו `רכים` (8 מתוך 11), ובילדים מרבית הכשלים היו `קשים` (28 מתוך 52). הטווח הממוצע בין ההשתלה השבלולית הראשונה לניתוח להחלפת שתל השבלול עבור `כשל רך` ועבור `כשל קשה` היו 5.38±3.82 שנים (טווח, 0.6-13.2) ו-4.51±3.35 שנים (טווח, 0.7-14.9), בהתאמה. לכל החולים שעברו החלפת שתל שבלול להם היו נתוני מעקב, הושג שיפור בתפקוד השמיעתי לאחר הניתוח בהשוואה לתפקוד השמיעתי טרם הניתוח להחלפת השתל.
דיון: האבחנה של `כשל רך` מבוססת אך ורק על ידי השגת שיפור בתסמינים לאחר ניתוח להחלפת השתל. מכאן, שאבחנה של `כשל רך` קשה לביצוע ולעיתים מעכבת את ניתוח החלפת השתל. ממצאי המחקר הנוכחי המראים שיפור בתפקוד של החולים לאחר ניתוח להחלפת השתל מצדיקה את המאמצים להשגתם.
