מבוא: התוצאות של השתלה שבלולית במועמדים עם התפתחות פרה-לינגוואלית של ליקוי שמיעה תחושתי עצבי חמור עד עמוק נחשבות כקשות מאוד לחיזוי. מחקרים קודמים הדגימו תוצאות שונות.
מטרת העבודה: לנתח את התוצאות השמיעתיות בקבוצה גדולה של מושתלים פרה-לינגוואלים, שהושתלו כמבוגרים עם לפחות 5 שנות ניסיון עם השתל, שפתחו שפה דבורה ומעורבים באופן מלא בחברה השומעת, ולהשוות אותם לקבוצת ביקורת תואמת של מושתלים מבוגרים פוסט-לינגוואלים.
שיטות: מחקר רטרוספקטיבי הכולל 37 מבוגרים מושתלים פרה-לינגוואלים, שהושתלו בין 1/2001 ל-12/2010. הגיל הממוצע בהשתלה היה 35.4 שנים (טווח, 18.1-63.4). קבוצת הביקורת כללה 20 מושתלים פוסט לינגוואלים. הגיל הממוצע בהשתלה היה 47 שנים (טווח, 36-68).
תוצאות: התוצאה הקבוצתית הממוצעת של מבחן הבנת מילים חד הברתיות בתנאי שקט בקבוצה הפרה-לינגוואלית ובקבוצה הפוסט-לינגוואלית הייתה 52% ו-77.5% , בהתאמה. התוצאה הקבוצתית הממוצעת של מבחן הבנת מילים חד הברתיות בתנאי רעש (יחס סיגנל לרעש של 5 דציבל) בקבוצה הפרה-לינגוואלית ובקבוצה הפוסט-לינגוואלית הייתה15% ו-49.5%, בהתאמה.
מסקנות: כצפוי, התוצאות השמיעתיות של קבוצת המבוגרים הפרה-לינגוואלים הייתה פחות טובה בהשוואה למבוגרים הפוסט-לינגוואלים. יחד עם זאת, השתלה שבלולית שיפרה משמעותית את יכולות התקשורת של כל המבוגרים ושביעות הרצון של המושתלים בשתי הקבוצות הייתה דומה. התוצאה השמיעתית במועמדים פרה-לינגוואלים מושפעת מצורת השיקום בילדות וניתנת לחיזוי טרם ההשתלה.
