רקע: תיאוריית המיינד (תום) היא יכולת המאפשרת לאדם לזהות כי לאחר יכולות להיות מחשבות כוונות ורצונות שונים משלו וידע השונה משלו. אחת מהפעילויות המרכזיות בחיי היומיום התלויה ביכולת תום היא היכולת לנהל שיחה, כלומר, להבין כוונות, רמזים, הנחות קודמות ושפה לא ליטרלית. מחקרים שונים הראו כי חלק מהמטופלים לאחר חבלת ראש טראומטית (TBI) סבלו גם מקושי בביצוע מטלות תום בהן נדרשו לזהות את רגשותיו של האחר, מצב הידע שלו ואת כוונותיו. בהינתן חשיבות התום לשיחה הם עשויים להראות קושי גם בביצוע מטלות שפתיות הנסמכות על הצורך לקחת בחשבון את נקודת מבטו של האחר. מטופלים אלה בדרך כלל אינם מקבלים טיפול שפתי.
במחקר הנוכחי ביצענו הערכה של יכולות התום של מטופלים לאחר TBI ובהמשך בדקנו כיצד ליקוי בתום משפיע על יכולות שפתיות תלויות ביכולת זו, באופן ספציפי על היכולת להבין ולהשתמש באופן מותאם בביטויים מרפררים.
שיטה: ראשית, ביצענו הערכה של יכולות התום של 15 מטופלים לאחר TBI ו10 מבוגרים בריאים באמצעות סוללת האתומיה. סוללה זו מורכבת מ12 פריטים משישה סוגים שונים של מטלות תום. בשלב השני למחקר, בחנו את הנבדקים בחמש מטלות שנועדו להעריך את יכולותיהם להשתמש ולהבין מגוון של ביטויים מרפררים. המטלות כללו בדיקה של הפקה הבנה ושיפוט התאמה של ביטויים מרפררים שונים.
תוצאות: על פי התוצאות בסוללת האתומיה חילקנו את קבוצת המטופלים לשתיים. חמישה מהנבדקים עם TBIהציגו ליקוי בתום (אתומיה), ואילו 10 אחרים הציגו יכולות תום שמורות. שתי הקבוצות לא נבדלו במדדים נוירופסיכולוגיים או בביצועים במטלות שפתיות תחביריות ולקסיקליות, מה ששלל את האפשרות שמדדים אלו היוו הסבר לפער בביצועי התום בין הקבוצות. במטלות השפה נמצא שנבדקים עם אתומיה השיגו באופן עקבי תוצאות פחות טובות מאשר נבדקים ללא אתומיה ומשתתפים בריאים.
מסקנות: מטופלים לאחר TBI מהווים קבוצה הטרוגנית בהקשר ליכולות התום שלהם. כמו כן, הנבדקים שהראו ליקוי בתום הציגו גם ליקוי שפתי ספציפי במטלות תלויות תום. ממצאים אלו חשובים למהלך ההערכה והטיפול של מטופלים אלה.
