מרן יוסף קארו שאף לאחד את פסיקת ההלכה וליצור "תורה אחת" על ידי חיבור קודקס הלכתי, שבו נפסקת ההלכה על פי כללים קבועים. עם זאת, בפסיקתו חרג לעתים מן הכללים שקבע, וגם לחריגות אלה יש כללים.
ההרצאה תעסוק הן בכללי הפסיקה של מרן יוסף קארו והן בכללי החריגה מהם. בחלק הראשון אתייחס לכלל, שקבע מרן בהקדמת בית יוסף, ולפיו ההלכה נקבעת על פי דעת הרוב בשלוש ערכאות של פוסקים, שבכולן מספר אי זוגי של חברים. כאשר אין יכולת להכריע את הדין בערכאה העליונה (רי"ף, רמב"ם, רא"ש), עובר הדיון לערכאות הנמוכות. במסגרת זו אעמוד על הזיקה בין ההירארכיה המשפטית שיצר מרן לבין בית דין הגדול (סנהדרין), שפסק על פי דעת הרוב.
בחלק השני של ההרצאה אפרט שישה כללים של חריגות מן הכללים: העדפת הרמב"ם; נהגו העולם; החמרה והקלה בהתאם למעמד הנושא; שיקול דעת בפסיקה; הלכה כרבים; הלכתא כבתראי. במסגרת זו אביא דוגמאות מבית יוסףומשולחן ערוך, ואעמוד על ההיגיון ההלכתי שביסודן.